אוי ילדה. אבל טוב לך.
אוי, והרי, מעולם לא היה יותר. ומה עוד את יכולה לבקש? מה קץ האושר? השמחה המעופפת, המסחררת? כמה עוד אפשר למתוח את הגבולות...?
אוי ילדה. אוהבים אותך יותר משאפשר לשער בנפש בודדה. כמה עוד אפשר לעצום את העיניים?
כמה אפשר להכיל בלב הקטן? הגדוש.
וכמה את אוהבת..
כמה עוד תוכלי לקוות? להיות יותר טובה. להמשיך לשאוף.
כמה חלומות עוד תוכלי להגשים? כמה אנשים לשנות..?
בכל זאת את מבינה, שצריך כל כך מעט כדי להיות מאושר.
ילדה, את יותר משאי פעם קיוויות, ובכל זאת את עצמך כל מה שתחלמי.
ילדה הבטיחי שתחזיקי חזק, את כל הפחדים בליבי.
את משהו מיוחד את בעצמך יודעת.
אומרים לך, את פרח. ואת יודעת, לא! אני ילדה.
אבל בנפש הקטנה שלך תוכלי להיות הכל. כל זה כל מה שאי פעם תרצי.
מכילה את כל הטוב והרע. את כל היופי והכיעור.
את כל עדינות הנפש שמתחבאת בעוצמה. לא עוצמה פיסית - אלא חזקה יותר.
כן, את משהו מיוחד.
כי תסבירי לי איך.. את רוקמת חלומות כל היום. מחייכת הכי טהור שאפשר. נאהבת ואוהבת. משוטטת כל היום.
עושה מה שאת אוהבת ומה שאת רוצה.
ובסוף היום, מנגבת דמעה קטנה מתחת לעיניים.
כאילו דבר מכל אלה לא נברא בך.
כאילו רע אבל טוב אבל רע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
