אני כל כך שמחה להיות חלק מזה. זה מרגיש כל כך נכון, כל כך אמיתי, כל כך מובן.
אז זהו, זו היתה ההשתלמות הראשונה. טיול צוות ראשון בשבילי. פעם ראשונה שמטיילים כבוגרים, בוגרים באמת (אבל בלי חניכים) וכקבוצה. עד כמה שאני אוהבת את החוג שלי של י"א ומעריכה אותו, זה לא אותו דבר ולעולם לא יהיה. בחוג שלי, הכל תמיד בכל זאת מרגיש כאילו אנחנו עדיין חניכים. ובעצם זה מה שאנחנו- בכל זאת, יש לנו צמד מדריכים, וכשאנחנו ביחד רמת העצלנות וחוסר המוטיבציה יכול לפעמים להזכיר לי את כיתה ח' (לפעמים אפילו את החניכים שלי בה').
זה היה כל כך טוב. להיות חלק ממשהו. להרגיש שמכירים אותך, ושאתה מכיר כל כך הרבה אנשים טובים פתאום, מכל הארץ.
אני זוכרת שדיברתי על זה בקורס מדצ"ים כשהייתי חולה, עם אחד שעשה בדיוק קורס ש.שינים. זו היתה אחת השיחות היותר מוזרות- אני על השפה של הקומונה קודחת והוזה, הוא עם עקיצת דבורה ברגל (?) נותן לי אקמול כדי להוריד את החום. אחרי דקה של היכרות אנחנו מדברים כאילו אנחנו מכירים שנים, ואני יודעת עליו כל כך הרבה דברים אישיים עכשיו מה שמוזר בהתחשב בעובדה, שאין לי מושג איך הוא נראה (רוב הזמן העיניים שלי היו עצומות). אבל אני מקווה לפגוש אותו בהשתלמות חנוכה בחמישי-אמרו לי שהוא יהיה :)
אני מקווה לא לשכוח לעולם את הרגע הזה, אוכלים ארוחת ערב מאולתרת, מנגנים, שרים, צוחקים.
היה לי כ"כ טוב.
עפה למקהלה של גרוניך...
יום נעים לכם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
