הזריחות האחרונות שלי

כמה רוע יכול להיות בבנאדם אחד??

אני שונאת אותך. שונאת אותך כל כך עכשיו.

לעולם לא אסלח לך.

יש דברים, דברים רבים, שהבלגתי עליהם - שיכולתי להבליג, אבל עכשיו לא משנה עד כמה אנסה לא אוכל. בכל פעם שאסתכל עליך המילים שלך יעלו בתוכי מחדש. הכאב שלך צרוב עמוק בפנים. השנאה שלי אמיתית וטהורה - אני לא זוכרת מתי כעסתי כך על מישהו.

בגידה. זה יותר כואב מבגידה. זה מתמשך, זה לא נפסק. זה חתך עמוק וצורב. זה הנפילה העמוקה עד לתהום.

חשבתי. כן, הייתי תמימה. מצחיק אותך הא? מצחיק אותך איך שאני רגשנית, לוקחת הכל כ"כ קשה וברצינות. אבל אתה יודע, אני בטוחה שאתה יודע, שאתה לא באמת אומר דברים כדי שלא ייתחסו אליהם ברצינות. זה רק תירוץ. בריחה מעצמך.

חשבתי, שאתה שם בשבילי, תמיד. חשבתי ששנינו ביחד - זה גדול וטוב ובטוח.

אבל תגיד לי, תסביר לי, אתה הרי כ"כ חכם, הכי חכם שאני מכירה, תסביר לי למה?

מה עובר עליך? מעיק עליך ככה?

תסביר לי, מה גורם לך להתנהג כך?

רק אדם פגוע הוא זה שמסוגל לפגוע.

אני רואה. רואה הכל, אל תחשוב שלא. אל תחשוב שזה לא הדדי, לא רק אתה רואה את הכאב שלי. אני רואה את העצב, הבדידות, הרצון להיות מישהו - להרגיש מישהו. אבל אני לא אפגע בך אף פעם כמו שאתה מסוגל לפגוע בי יום יום. 

אני רואה את הכאב. ורע לי. רע לי כ"כ. אתה מוכרח להאמין.

אני לא משקרת. אני לא יודעת לשקר- אתה הרי יודע, קורא אותי כמו ספר פתוח. אז רק תגיד לי למה?

אתה מודע בכלל למה שאתה עושה? למה שאתה הורס? למה שבורח לך מבין האצבעות?

אתה מפחד. אני רואה את זה. אני מריחה את הפחד שלך מרחוק.

אתה מפחד להישאר לבד.

ומרוב כל הפחד הזה, אתה דוחק את כולם הצידה, ומגשים את הפחד הזה יום יום בשתי ידיך.

מתי תבין? אתה חי את הפחד שלך.

אני יודעת כמה כואב לך. אבל אחרי אתמול, זה כבר יותר מדי. אחרי ההערה הזאת שלך וההתעלמות, סליחה - מעולם לא ביקשת ממני, למרות שהיית אחד האנשים שפגעו בי הכי הרבה. אחרי זה, לחזור הביתה ב4 בבוקר ולראות על המסך את השיחה הזאת שלכם. שלך איתו.

איך אתה מעז בכלל לצרף אותי לשיחה הזאת?!

איך אתה מעז לדבר איתו? איך אתה מעז, בלי שום טיפת בושה, לדבר איתו עלי???

עם כאלו חברים מי צריך בכלל אויבים?

תצחק, נו קדימה, אני מחכה. מתפלאת שבכלל לא סגרת את החלון הזה לפני כמה שורות, כשעך שפתיך חיוך ענק מרוח.

ואני, עם כל הכאב, לא יכולה לא לשמוח כשאתה מחייך. זה כבר לא קורה לך הרבה.

אולי בגלל זה אני לא עוצרת כשאתה צוחק עלי, מנסה לצחוק גם במבוכה. אני לא יכולה לא לשמוח כשאתה מחייך, גם אם זה על חשבוני.

אז זהו, תשכח ממני - תזכור אותי. לא אכפת לי.

במצב הנוכחי אני לא מתכוונת לדבר איתך. לא יותר ממה שאני חייבת בכל אופן.

אני אזכור אותך תמיד. אבל רק את איך שהיית פעם.

אתה יודע מי אתה.

אתה לא צריך מילים.

הסתדרת כל כך הרבה שנים בלעדיהן, מה.. בטח שאתה לא צריך מילים.

אתה יודע מי אתה, גם בלי שאכתוב את זה במפורש.

אתה יודע.

אתה חכם.

הכי חכם שאני מכירה.