אז זהו הבגרות במתמטיקה כבר מאחורי ושעות ספורות בלבד אחרי אני כבר מרגישה שהיא שנים לא על הראש שלי.
היה טוב וטוב שהיה.
אני קצת בהיי עכשיו ומרגישה שאני מסוגלת הכל. אולי זה טוב.
בבוקר נפל עלי מצב רומנטי למדי. וזה עשה לי טוב.טוב לדעת שאני יכולה להיות כמו פעם.
הלכתי ברחוב שטוף השמש, חולפת על פני היסודי שלי מקווה לפגוש את אלעד וליבי, החניכים שלי שלומדים בו עכשיו.
"נגעה בשמיים" של משינה בתוך האוזן ועמוק בתוך הלב.
היא יפה היא ילדה
היא הקסם הנודע
מפילה כל דבר
שום דבר לא נשבר
מערבבת את גופה
במדבר של התקופה
הנה הנה בא האיש
היא תקח ואז תרגיש
נגעה בשמיים
לא יכלה לצאת מזה
פתחה כנפיים
כשקפצה מגובה מגדל המים
בתוכה מתגלגלים
החיים האבודים
היא בוכה והדמעות
הן נופלות ונשברות
נגעה בשמיים...
היא יפה היא ילדה
מפילה כל דבר
מערבבת את גופה
הנה הנה בא האיש
היא תיקח ואז תרגיש
לא יכלה לצאת מזה
פתחה כנפיים
כשקפצה מגובה מגדל המים
החלטתי להיות שמחה ויהי מה! נפלה עלי רוח חברותית ולקחתי חבילת בראוניס לכולם ושני מחשבונים (למקרה שמישהו ישכח), ועומר חיבק אותי חזק וצחק שאני מתחשבת מדי.
התבוננתי בכפות רגלי תוך כדי הליכה. אהבתי את הרוח שמלטפת לי את השיער ומקפיאה לי את האוזניים בכאב מתוק. אהבתי את השרוכים שלי הפתוחים, שאין לי כח לקשור, או שאולי אני פשוט אוהבת אותם כך - כי הם גורמים לי להרגיש ילדה שוב.
כשהגעתי לבית הספר חיבקתי את שירה היפה שלי (שכבר דאגה לבדוק באיזו כיתה אני עושה את המבחן) ועטפתי אותה חזק.
ישבנו כמה בנות על הבמה בחוץ שרנו והשתזפנו לנו בשמש. ניסיתי להשכיח מעצמי ומהן את הבגרות במתחילה עוד עשר דקות והכרחתי אותן לרקוד איתי ולקפוץ עד שהכל החל להסתחרר ולא יכולתי לראות דבר.
אחרי הבגרות נסעתי לאנה. אני מתפעלת מהעוצמה האדירה שבה בכל פעם מחדש. היא הראתה לי בחיוך את הבגדים החדשים שקנתה עם אמה ויצאנו למשרד לתכנן את הפעולה של מחר (החלטנו לעשות על מחיזור ולהכין רצפק"ים כדי שאפשר יהיה לאסוף בקבוקים בטיולים 
). אני מאוד גאה בהשקעה שלנו בחוג. צילמנו, גזרנו, סיכמנו והגענו למאמרים נידחים על גורמים מזהמים בסביבה שאף אחד לא טורח לקרוא מלבדנו. אחר כך, כשהמועקה מהמשרד החשוך והחנוק כבר היתה גדולה עלינו הרשנו לעצמנו לברוח שוב לאותו בית קפה ברחוב הראשי, מתעלמות כמה שאפשר מהאירוניה על כך שעכשיו היא מספרת לי עד כמה היא מתגעגעת אליו.
החיים ממשיכים. במלוא המשמעות.
החיים של אנה נמשכים – היא לא תחכה לו. החיים בהדרכה נמשכים – ויש עוד טיול לתכנן לניצנים. הלימודים נמשכים ללא שום רמז להמתנה, למרות שאחרי הבגרות המתישה הזו – אין הרבה דברים שאני רוצה יותר. המוסיקה נמשכת וטסה לי באוזניים ומתוך האצבעות וההצגה חייבת להימשך!
קלישאתי? נאיבי? אופטימי? בינינו, כל עוד זה עובד למי אכפת?
ובכל זאת, כל כך הרבה לעשות בכל כך מעט זמן, וכך הגעתי למסקנה עמוקה (לא).
זה הזמן להציץ ברשימות.
החלטתי שצריך להתחיל לנצל את הזמן כמו שצריך.
הבעיה: מחסור בזמן. המסקנה: ניצול שיעורי אזרחות.
מעכשיו בכל שבוע אני אכסה נושא אחר 
ובנתיים:
*גיאולוגיה- זמנים גיאולוגיים, תקופות עידנים תורים תאריכים וכל מה שמאפיין...
*איכ"ס- לקרוא את המאמר על גורמים מזהמים שמצאתי במשרד
*ארכיאולוגיה- להבין סוף סוף את מאפיני התקופות ואת הסדר
*בוטניקה- לחפור כמו שצריך
*זאולוגיה- בעיקר בע"ח בשפלה ובהרי ירושלים (דהה)
*צביעת דפי המחשות להדרכה :)
*נכתב אתמול*
יום דבש לכולם. 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
