| 8/2008
פרק 74
מירה חזרה הביתה מותשת , לא מבינה היכן ביתה שיר יכולה להיות .
סמי התיישב על ידה והרגיע אותה " אל תדאגי , היא ילדה גדולה יהיה בסדר "
מירה : " איך הייה בסדר ? איך ? היא בסך הכל בת 16 ! " אמרה והדמעות לא איחרו לזלוג .
-
שיר ישבה בחדרה בבית המלון , יושבת וחושבת מה היא צריכה לעשות .
אם לא תעבור מקום ימצאו אותה .
אך צלצול הפלאפון שלה עצר את מחשבותיה , על הצג היה כתוב – ' רון '
היא לא ידעה האם לענות או לא .
היא בגדה בו , גם בו !
הרי כל הקטע עם רון היה סתם סטוץ בשבילה , היא לא באמת אהבה אותו .
=
" הלו ? " ענתה כעבור מספר דק' כאשר הבינה שלא תוכל להתחמק ממנו בזמן הקרוב .
רון : " שיר ? למה את לא עונה לי ? "
שיר : " אבל הנה עניתי לך ! "
רון : " נו ברצינות שיר , את לא עונה לי כבר שלושה ימים , תפסיקי עם התירוצים ותסבירי לי למה סיננת אותי "
רון : " ולמה אמא שלך התקשרה אלי אתמול ושאלה אם אני יודע איפה ? " שאל לאחר שהבין ששיר לא רוצה לענות לו בדיוק .
שיר : " תשמע רון..." היא החלה לומר " אנ...אני לא יודעת מה להגיד לך אוקי ?! " אמרה ונשמה לרווחה משום שחשבה שעכשיו אולי הוא יעזוב אותה .
רון : " מה...מה זאת אומרת אין לך מה להגיד לי שיר ? אני רוצה לדעת איפה את !! " ציווה עליה להגיד .
שיר : " רון תקשיב אני לא חושבת שזה ילך אוקי ? "
רון לא ידע מה היה עליו לומר ' מה זאת אומרת זה לא ילך ? ' חשב לעצמו ' לא ילך מה ? ' .
רון : " מ...מה לא ילך ? " שאל בגמגום .
שיר : " אנחנו " אמרה ובמשך דקה שלמה נעשתה דממה .
-
דוקטור אריאל : " אין לך על מה להודות לי באמת , זה קורה הרבה " חייך לרחל שלא הפסיקה להודות לו על היחס החם שנתן לביתה , עמית .
רחל : " טוב , אז אנחנו נזוז , אני רק רוצה להודות לך שוב " אמרה ולחצה את ידו .
אליהו : " תודה רבה לך דוקטור אריאל " חייכו השניים ועמית הצטרפה אליהם .
עמית : " הולכים הביתה כן ? "
רחל : " כן מותק "
עמית : " אני רעבה "
אליהו : " רעבה זה טוב , גם אבא שלך רעב " אמר בחיוך רחב , בתקווה שרחל תהיי גם היא רעבה .
רחל : " אוקי , הבנתי אתכם , רוצים מסעדה ?! " שאלה בלב ברירה .
עמית ואליהו חייכו חיוך רחב וכולם הסכימו על מסעדת אלפרדו , פסטה יבוא לכולם בטוב , חשבו .
-
רון ישב בחדרו , מביט על המראה וחושב ' למה ? ' .
הוא הביט על עצמו במראה ואמר בלחש " טוב , אני ימצא עוד הרבה כמוה " חייך ויצא מחדרו .
-
שיר שישבה בחדר המלון לבדה חשבה על השיחה עם רון ' זה היה בסדר איך שגמרתי איתו ? ' היא קמה ממקומה ונעמדה מול המראה ואמרה בלחש " טוב מה אני יושבת ובוכה עליו ? אופק מושלם ! " אמרה והחלה לסדר את הבגדים שלה אל תוך המזוודה בצורה יפה ' רק חבל שאני צריכה לעזוב ' .
לפתע נשמעו דפיקות בדלת חדרה , היא הבינה שזה מישהו שהיא מכירה או בטח מישהו מהמלון ולכן הרשתה להם להיכנס " כן .." אמרה והדלת נפתחה .
היא בדיוק הייתה באמצע הקיפול לאחת מהחולצות שלה " מה זה ? " אמר הבחור .
שיר סובבה את ראשה אל כיוונו וראתה את אופק עומד מולה , לבוש בג'ינס שחור וחולצה ורודה עם וי בנוני ונעלי מוקסינו לבנות " היי " לחשה והניחה את הג'ינס שעמדה לקפל על ברכיה .
אופק : " מה זה ? "
שיר : " מה זה מה ? "
אופק : " מה את עושה ? "
שיר עיקמה את פרצופה ואמרה בלחש " אני מצטערת אבל..."
אופק : " מצטערת על מה ? "
שיר : " אני עוזבת "
-
מאיה ישבה בחצר ביתה עם כל החבר'ה .
הם דיברו בניהם על כל מיני דברים .
כעבור שעה וחצי נשמעו דפיקות חלשות בדלת " מאיה ? " אמרה אלמוג .
מאיה : " מה ? "
אלמוג : " את לא מתכוונת לפתוח את הדלת ? "
מאיה : " מה ? מישהו דפק ? "
אלמוג : " כן איזה מצחיקה ! " אמרה ומאיה קמה ממקומה .
היא פתחה את דלת ביתה וראתה מולה את עמית " עמיתוש !! " כמעט וצעקה , הן התחבקו במשך 5 דק' .
לאחר מכן הן יצאו אל החצר " עמית ? " אמר ליאור בקול רם " יפה שלי " אמר וחיבק אותה עד שהיא הייתה באוויר .
כולם שמחו שעמית סוף כל סוף השתחררה מבית החולים .
חן : " איך את מרגישה ? "
עמית : " בסדר , האמת שדיי כואב לי עדיין , לא יודעת למה , אמרו לי שבדרך כלל זה לא קורה , אז הם אמרו לי פשוט לנוח וזה הכל "
מאיה : " רוצה לשתות משהו ? "
-
אופק תפס את החולצה שהייתה בידה של שיר וזרק אותה על הרצפה , הוא הושיט את ידו ועזר לה לקום מין הרצפה הקרה .
אופק : "לאן עוזבת ? למה ? "
שיר : " זה מסובך , אז אל תעשה את זה יותר מסובך אוקי ? "
אופק : " מה כבר יכול להיות מסובך ? מה , זה בגללי ? "
שיר : " מה פתאום , אתה חמוד והכל אבל זה לא קשור אליך , באמת ! " אמרה והביטה בעיניו הנוצצות .
אופק : " שיר אני מבקש שתסבירי לי מה קרה "
שיר : " אוקי בסדר , אני יגיד לך "
אופק : " נו קדימה , אני מקשיב ! "
שיר : " זוכר שסיפרתי לך שברחתי מהבית ? "
אופק : " נו ? "
שיר : " אז המשטרה הגיעו לכאן , הם גילו שאני עבדתי בדרבי בר דגים הזה , אז אני ושלמה סגרנו הכל והתפטרתי ! "
אופק היה פעור פה , לא היה לו מה לומר " בקיצור , אני לא יכולה להישאר כאן אתה מבין ? הם יגלו שאני כאן בסוף ולא יהיה לי מה לעשות ! "
אופק : " אולי תחזרי הביתה וזהו ? "
שיר : " לא רוצה " אמרה והתיישבה שוב על הרצפה והמשיכה לקפל ולהכניס את הדברים למזוודה .
אופק : " אז לאן את רוצה ללכת ? "
שיר : " אני לא יודעת , אני פשוט לא יודעת אבל מה שבטוח אני עוזבת את המקום הזה ברגע שאני מסיימת לארוז ! "
אופק : " אוקי , לאיזה עיר את רוצה ? "
שיר : " לא יודעת "
אופק : " אני כן יודע .." אמר בחיוך והתקדם אל דלת החדר .
שיר : " רגע לאן אתה הולך ? "
אופק : " תהיי מוכנה בשעה ..." אמר והביט בשעונו שעל ידו " עוד שעה " חייך ויצא מחדרה .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
