| 8/2008
פרק 74
מירה חזרה הביתה מותשת , לא מבינה היכן ביתה שיר יכולה להיות .
סמי התיישב על ידה והרגיע אותה " אל תדאגי , היא ילדה גדולה יהיה בסדר "
מירה : " איך הייה בסדר ? איך ? היא בסך הכל בת 16 ! " אמרה והדמעות לא איחרו לזלוג .
-
שיר ישבה בחדרה בבית המלון , יושבת וחושבת מה היא צריכה לעשות .
אם לא תעבור מקום ימצאו אותה .
אך צלצול הפלאפון שלה עצר את מחשבותיה , על הצג היה כתוב – ' רון '
היא לא ידעה האם לענות או לא .
היא בגדה בו , גם בו !
הרי כל הקטע עם רון היה סתם סטוץ בשבילה , היא לא באמת אהבה אותו .
=
" הלו ? " ענתה כעבור מספר דק' כאשר הבינה שלא תוכל להתחמק ממנו בזמן הקרוב .
רון : " שיר ? למה את לא עונה לי ? "
שיר : " אבל הנה עניתי לך ! "
רון : " נו ברצינות שיר , את לא עונה לי כבר שלושה ימים , תפסיקי עם התירוצים ותסבירי לי למה סיננת אותי "
רון : " ולמה אמא שלך התקשרה אלי אתמול ושאלה אם אני יודע איפה ? " שאל לאחר שהבין ששיר לא רוצה לענות לו בדיוק .
שיר : " תשמע רון..." היא החלה לומר " אנ...אני לא יודעת מה להגיד לך אוקי ?! " אמרה ונשמה לרווחה משום שחשבה שעכשיו אולי הוא יעזוב אותה .
רון : " מה...מה זאת אומרת אין לך מה להגיד לי שיר ? אני רוצה לדעת איפה את !! " ציווה עליה להגיד .
שיר : " רון תקשיב אני לא חושבת שזה ילך אוקי ? "
רון לא ידע מה היה עליו לומר ' מה זאת אומרת זה לא ילך ? ' חשב לעצמו ' לא ילך מה ? ' .
רון : " מ...מה לא ילך ? " שאל בגמגום .
שיר : " אנחנו " אמרה ובמשך דקה שלמה נעשתה דממה .
-
דוקטור אריאל : " אין לך על מה להודות לי באמת , זה קורה הרבה " חייך לרחל שלא הפסיקה להודות לו על היחס החם שנתן לביתה , עמית .
רחל : " טוב , אז אנחנו נזוז , אני רק רוצה להודות לך שוב " אמרה ולחצה את ידו .
אליהו : " תודה רבה לך דוקטור אריאל " חייכו השניים ועמית הצטרפה אליהם .
עמית : " הולכים הביתה כן ? "
רחל : " כן מותק "
עמית : " אני רעבה "
אליהו : " רעבה זה טוב , גם אבא שלך רעב " אמר בחיוך רחב , בתקווה שרחל תהיי גם היא רעבה .
רחל : " אוקי , הבנתי אתכם , רוצים מסעדה ?! " שאלה בלב ברירה .
עמית ואליהו חייכו חיוך רחב וכולם הסכימו על מסעדת אלפרדו , פסטה יבוא לכולם בטוב , חשבו .
-
רון ישב בחדרו , מביט על המראה וחושב ' למה ? ' .
הוא הביט על עצמו במראה ואמר בלחש " טוב , אני ימצא עוד הרבה כמוה " חייך ויצא מחדרו .
-
שיר שישבה בחדר המלון לבדה חשבה על השיחה עם רון ' זה היה בסדר איך שגמרתי איתו ? ' היא קמה ממקומה ונעמדה מול המראה ואמרה בלחש " טוב מה אני יושבת ובוכה עליו ? אופק מושלם ! " אמרה והחלה לסדר את הבגדים שלה אל תוך המזוודה בצורה יפה ' רק חבל שאני צריכה לעזוב ' .
לפתע נשמעו דפיקות בדלת חדרה , היא הבינה שזה מישהו שהיא מכירה או בטח מישהו מהמלון ולכן הרשתה להם להיכנס " כן .." אמרה והדלת נפתחה .
היא בדיוק הייתה באמצע הקיפול לאחת מהחולצות שלה " מה זה ? " אמר הבחור .
שיר סובבה את ראשה אל כיוונו וראתה את אופק עומד מולה , לבוש בג'ינס שחור וחולצה ורודה עם וי בנוני ונעלי מוקסינו לבנות " היי " לחשה והניחה את הג'ינס שעמדה לקפל על ברכיה .
אופק : " מה זה ? "
שיר : " מה זה מה ? "
אופק : " מה את עושה ? "
שיר עיקמה את פרצופה ואמרה בלחש " אני מצטערת אבל..."
אופק : " מצטערת על מה ? "
שיר : " אני עוזבת "
-
מאיה ישבה בחצר ביתה עם כל החבר'ה .
הם דיברו בניהם על כל מיני דברים .
כעבור שעה וחצי נשמעו דפיקות חלשות בדלת " מאיה ? " אמרה אלמוג .
מאיה : " מה ? "
אלמוג : " את לא מתכוונת לפתוח את הדלת ? "
מאיה : " מה ? מישהו דפק ? "
אלמוג : " כן איזה מצחיקה ! " אמרה ומאיה קמה ממקומה .
היא פתחה את דלת ביתה וראתה מולה את עמית " עמיתוש !! " כמעט וצעקה , הן התחבקו במשך 5 דק' .
לאחר מכן הן יצאו אל החצר " עמית ? " אמר ליאור בקול רם " יפה שלי " אמר וחיבק אותה עד שהיא הייתה באוויר .
כולם שמחו שעמית סוף כל סוף השתחררה מבית החולים .
חן : " איך את מרגישה ? "
עמית : " בסדר , האמת שדיי כואב לי עדיין , לא יודעת למה , אמרו לי שבדרך כלל זה לא קורה , אז הם אמרו לי פשוט לנוח וזה הכל "
מאיה : " רוצה לשתות משהו ? "
-
אופק תפס את החולצה שהייתה בידה של שיר וזרק אותה על הרצפה , הוא הושיט את ידו ועזר לה לקום מין הרצפה הקרה .
אופק : "לאן עוזבת ? למה ? "
שיר : " זה מסובך , אז אל תעשה את זה יותר מסובך אוקי ? "
אופק : " מה כבר יכול להיות מסובך ? מה , זה בגללי ? "
שיר : " מה פתאום , אתה חמוד והכל אבל זה לא קשור אליך , באמת ! " אמרה והביטה בעיניו הנוצצות .
אופק : " שיר אני מבקש שתסבירי לי מה קרה "
שיר : " אוקי בסדר , אני יגיד לך "
אופק : " נו קדימה , אני מקשיב ! "
שיר : " זוכר שסיפרתי לך שברחתי מהבית ? "
אופק : " נו ? "
שיר : " אז המשטרה הגיעו לכאן , הם גילו שאני עבדתי בדרבי בר דגים הזה , אז אני ושלמה סגרנו הכל והתפטרתי ! "
אופק היה פעור פה , לא היה לו מה לומר " בקיצור , אני לא יכולה להישאר כאן אתה מבין ? הם יגלו שאני כאן בסוף ולא יהיה לי מה לעשות ! "
אופק : " אולי תחזרי הביתה וזהו ? "
שיר : " לא רוצה " אמרה והתיישבה שוב על הרצפה והמשיכה לקפל ולהכניס את הדברים למזוודה .
אופק : " אז לאן את רוצה ללכת ? "
שיר : " אני לא יודעת , אני פשוט לא יודעת אבל מה שבטוח אני עוזבת את המקום הזה ברגע שאני מסיימת לארוז ! "
אופק : " אוקי , לאיזה עיר את רוצה ? "
שיר : " לא יודעת "
אופק : " אני כן יודע .." אמר בחיוך והתקדם אל דלת החדר .
שיר : " רגע לאן אתה הולך ? "
אופק : " תהיי מוכנה בשעה ..." אמר והביט בשעונו שעל ידו " עוד שעה " חייך ויצא מחדרה .
| |
פרק 73
אני מצטערת שלא שמתי פרק כבר כמה זמן .
פשוט הייתי נורא עסוקה .
בקיצור הנה פרק דיי ארוך :]
תקראאאאאו ותהנוווו ואל תשכחו להגייב (:
פרק 73 ->>>
" שלום , אנו מחפשים את שיר לוי " עמדו שני שוטרים בכניסה למסעדה .
" מה...מה זאת אומרת ? קרה משהו ? " ענתה המארחת .
" לא מה פתאום , אנחנו צריכים רגע לדבר עימה .." הסביר זוסמן .
" אוקי אז רק רגע ." אמרה ונכנסה פנימה .
כעבור מספר דק' יצא החוצה בחור בן ה-30 " שלום " אמר ברגע שעצר לידם .
זוסמן : " שלום לך אדוני , מי אתה ? "
.." נעים מאוד , אני שלמה , אני יוכל לעזור לכם במשהו ? "
זוסמן : " יש לך כאן משרד או משהו ? מקום שנוכל לשבת לבד ? "
שלמה : " בטח , בואו ניכנס " אמר והם נכנסו אחריו .
-
שיר חזרה אל המסעדה כעבור כ-רבע שעה או 20 דק' .
היא באה להיכנס אל המסעדה בכדי להמשיך לעבוד אבל אז אותה מארחת שדיברה עם השוטרים אמרה לה " מחפשים אותך כאן "
שיר : " מי מחפש אותי ? " נבהלה .
רויטל – אותה מארחת : " לא יודעת באו שני שוטרים ושאלו איפה את ועכשיו הם נכנסו לדבר עם שלומי "
שיר : " מה את רצינית ? יאו את חייבת לעשות לי טובה אני מתחננת "
רויטל : " מה קרה ? "
שיר : " לא יודעת איך אבל תוציאי אותו משם , פליז מתחננת העיקר שיצא משם "
רויטל : " אוקי שנייה .." היא לקחה את הפלאפון שהיה לידה תמיד וחייגה את מספרו של שלמה ברגע שענה אמרה " מישהו שומע אותי ? "
שלמה : " לא , מי זאת ? רויטל ? "
רויטל : " כן תקשיב , תשאיר אותם רגע לבד ותצא !!! "
שלמה : " אוקי אני מגיע , להתראות " וניתקו .
-
שלמה : " אני עוד רגע איתכם , תרצו משהו לאכול או לשתות לבנתים ? "
זוסמן : " אני ישמח לקפה שחור "
קרסו : " גם אני בבקשה "
שלמה : " אין שום בעיה , אנחנו מיד שולחים לכם את הקפה הכי טוב "חייך ויצא " כבר חוזר "
-
שלמה : " רויטל מה הבעי...? שיר ? "
שיר : " שלמה תודה רבה שיצאת , תשמע אני חייבת עזרה בבקשה "
שלמה : " מה העניין ? את מוכנה להסביר לי למה שני שוטרים מחפשים אותך ? "
שיר : " כן אני מוכנה להסביר , אני ברחתי מהבית אוקי ? "
שלמה : " מה זאת אומרת ? למה ? "
שיר : " ככה זה סיפור ארוך "
שלמה : " ובקצרה ? "
שיר : " רבתי עם אמא והיא נתנה לי סטירה " צחקה שיר " אני יודעת שזה נשמע ממש ילדותי אבל אני לא יכולתי להישאר שם , בבקשה אל תסגיר אותי , תן לי לחזור לחדר שלי בבית המלון שבו אני מתגוררת ואז תגיד לי שהם הלכו ואני יחזור "
שלמה : " חוכמה גדולה , אם ישאלו איפה את מתגוררת ? "
שיר : " מאיפה אתה אמור לדעת ? תגיד שאני סיימתי את המשמרת שלי והלכתי הביתה ! "
-
מאיה ודניאל חזרו הביתה .
אורית וקובי התארגנו לאירוע שאליו יוצאים " היי אמא " אמרה מאיה ברגע שנכנסה אל תוך הבית .
" שלום " קרא דניאל .
אורית : " הוו יופי שבאתם , מאיה אפשר לדבר איתך או מה ? בואי ! "
קובי הצטרף לשיחה והם ישבו " אני ילך לחדר של מאיה , תגידו לי שסיימתם "
אורית : " אל תעלה כל כך רחוק , בוא שב איתנו " ודניאל התיישב .
מאיה : " מה העניין אמא ? קרה משהו ? אתם מתגרשים ? "
אורית : " חס ושלום , תקשיבי נכון אמרתי לך היום שאני עובדת על תצוגה חדשה ? "
מאיה : " נו .."
אורית : " אז יש חברה מתחרה נגדינו , הם עושים רק על נשים וגברים מבוגרים ."
מאיה : " אוקי ו..? "
אורית : " אז אני החלטתי שאני עושה גם תצוגה לילדים , בנות ובנים "
מאיה : " אוקי ומה אני אמורה לעשות ? לייצר את הבגדים ? " אמרה בציניות .
אורית : " זהו שלא , את אמורה לדגמן בתצוגה שלי "
מאיה : " מה ? את רצינית ? "
אורית : " את ודניאל אם הוא מוכן כמובן "
דניאל חייך ואמר : " אני ? בכייף למה לא , אם אתן רומזות שאני חתיך " צחק .
אורית צחקה יחד איתו ואמרה " אף פעם לא אמרתי שאתה מכוער , אז תקשיבי אולי יצרפו עוד זוג אחד את יודעת בן ובת ..אבל צריך לעשות לכם בוק והכל "
מאיה : " אוקי סבבה "
אורית : " אז אתם מסכימים ? "
מאיה : " אני כן "
דניאל : " גם אני אבל רגע לא עולה כסף לעשות את הבוק ? "
אורית : " זה שום דבר , חמוד שלי אני האחראית זאת אומרת המנהלת של החברה הזו , אני הקמתי את המקום , אני מבטיחה שהכל יהיה בסדר , שום כסף אני מסדרת את זה , בסדר ? "
דניאל : " אוקי " חייך .
-
מאיה ודניאל חייגו לכמה חבר'ה שיבואו אל ביתה של מאיה בשעה 20:00 בערב .
אלמוג , חן , רותם , בר , גל וליאור שעמית אמרה לו ללכת להיות עם כל החברים כדי שיהיה קצת יותר רגוע שיהיה לו כייף .
-
זוסמן : " אוקי , אבל אין לך אולי את מספר הטלפון בו היא גרה כרגע ? "
שלמה : " האמתי שלא , היא עובדת חדשה שלי , לא הספקתי בגלל כמה ישיבות שהיו לי וסידורים .
ולא הייתי פה אתמול כל היום .
לא הספקתי לשבת ולדבר איתה , אתם מבינים ? "
קרסו : " אני יגיד לך את האמת ? מכיוון שאתה נראה בן אדם אמין אני מאמין אבל הסיפור לא נשמע כל כך אמין אתה יודע ? "
שלמה : " אין בעיה " חייך " זו העבודה שלכם ואני מבין אתכם , פשוט לא הספקתי לשבת איתה על כל העבודה והכל , אתם מבינים ? "
זוסמן : " אין שום בעיה שלומה , אני מבקש שתתקשר למספר הזה " נתן לשלמה דף ועליו רשום מספר טלפון של מסובים – חקירות נוער " אני מבקש ממך , ברגע שאתה רואה אותה , שומע ממנה , יש לך את המספר שלה ? אתה מתקשר – אוקי ? " סיכמו בניהם .
שלמה : " אין שום בעיה " חייך " והקפה עלינו " קרץ .
=
השוטרים הלכו , ברגע ששלמה ראה שהם נסעו חייג את מספרה של שיר .
היא הגיעה לשם תוך כמה דק' .
שיר : " היי " חייכה אל שלמה " מה זה תודה שלומי , אני כל כך מודה לך "
שלמה : " נראה לך שזה הלך להמשיך כך ? "
שיר : " מה הבעיה ? הם הלכו לא ? "
שלמה : " אני עבדתי עליהם שאין לי את המספר שלך כי עוד לא הספקתי לשבת איתך "
שיר : " אז מה הבעיה אני לא מבינה "
שלמה : " הבעיה היא שהם אמרו שברגע שיהיה לי את המספר שלך או ברגע שאני רואה או שומע ממך להתקשר " אמר ושיר כיווצה את פרצופה .
-
אורית : " מה זאת אומרת ? אני לא מבינה היא עובדת שם ולא מצאתם אותה ? "
סמי : " אני הולך לשם " אמר בדאגה לביתו .
זוסמן : " אין טעם " אמר וסמי התיישב חזרה במקומו .
סמי : " מה זאת אומרת אין טעם ? למה שאני לא ילך לשם בעצמי ? "
זוסמן : " תשמעו , הלכנו לשם ודיברנו עם הבוס שם – קוראים לו שלמה .
הוא אמר שהוא התקשר ברגע שהיא תחזור או ברגע שיהיה לו את מספר הטלפון בו היא מתגוררת ."
מירה השמיעה מין גיחוך קל ואמרה " תגידו לי , איזה מין שוטרים אתם ?! "
קרסו : " סליחה ? אנחנו עושים כמיטב יכולותינו "
מירה : " ממש " התעצבנה " אם הייתם עושים כל מה שאתם יכולים , הייתם מזמן מבינים שהם עובדים עליכם ! "
קרסו : " למה שיעבדו עלינו , בנאדם שיש לו מסעדה לא ישקר ככה סתם לשוטרים בגלל איזו מלצרית !! "
מירה : " בטח שכן , היא בטח דיברה איתו על זה , אני פשוט לא מאמינה על משטרת ישראל , אני הולכת לשם ! "
זוסמן : " אז חכי " אמר וקם ממקומו " תבואי איתנו " אמר ושלושתם יצאו מהבית .
סמי נשאר בבית לשמור על הילדים הקטנים שכבר היו באמצע שנתם .
-
כל החבר'ה הגיעו אל מאיה , הם ישבו בחצר , בשקט ודיברו בניהם .
מאיה : " מישהו רוצה לשתות משהו ? " שאלה את כולם .
כל אחד ביקש משהו אחר דניאל קם והלך לעזור לה .
לאחר כמה דק' הם חזרו לשבת עם כולם יחד עם כל השתייה שהביאו " תקשיבו חשבתי על זה , בואו מחר נלך אחרי צהריים לבית חולים לבקר את עמית עם בלונים וכאלה , נעשה לה שמח קצת שם " אמרה מאיה .
ליאור : " אני מסכים " חייך .
דניאל : " משום מה אחי !! " צחק " בטח שנעשה את זה , מסכנה בטח הניתוח הזה עיצבן אותה "
ליאור : " כן אבל לפחות לא יכאב לה שוב , מסכנה אמא שלה , אתם אפילו לא מבינים איך היא נבהלה "
אלמוג : " אבל ממה יש להיבהל ? זה בסך הכל אפנדציט "
ליאור חייך ואמר " כן אבל לפני זה היא לא ידעה מה יש לה , לא ידענו הרי שזה אפנדציט מהתחלה , לא הבנו מה יש לה היא בכתה בלי הפסקה והתלוננה על כאבים מטורפים , נתנו לה כדור זה לא עזר , בסוף הזריקו לה איזה חומר מרגיע ובסוף גם הרדימו לה את המקום ועשו את הניתוח "
מאיה : " מסכנה " אמרה והם שינו נושא .
-
" איפה האחראי כאן ? " צעקה אמה של שיר ברגע שנכנסה אל המסעדה בהתפרצות .
רויטל : " רק רגע " אמרה וחייגה את מספרו " שלמה תגיע לכאן , השוטרים שוב כאן עם איזו אישה אחת "
מירה : " תודה רבה לך " אמרה ושלמה יצא אליהם .
שלמה : " אהלן , נעים מאוד , את בטח אמא של שיר אני מבין .."
מירה : " כן אני מירה "
שלמה : " אני שלמה , תשמעו יש בעיה "
מירה : " שום בעיה , הם סיפרו לי בדיוק מה אמרתם להם , אבל עלי אי אפשר לעבוד !
איפה הבת שלי בבקשה ! " אמרה ברגע שנכנסו למשרדו .
שלמה : " גברתי אני אבקש שתירגעי קודם כל " התיישב ואמר " מה שאמרתי היה נכון לחלוטין , את מספרה של שיר לא היה לי "
זוסמן : " אז מה הבעיה ? "
שלמה : " 15 דק' לאחר שהלכתם היא עברה פה וקראתי לה , דיברתי איתה על כך שזה לא בסדר שהיא ברחה ושהיא מסתתרת מכם ועוד במסעדה שלי , אני לא רוצה להסתבך עם אף אחד , ואני גם לא ידעתי שזה באמת קרה "
קרסו : " אוקי , אז מה היא אמרה לך ? אני לא מבין "
שלמה : " אז אמרתי לה שתביא לי את מספר הטלפון שלה כי בכל מקרה אני צריך שיהיה לי אותו משום שהיא עובדת אצלי במסעדה , למקרה שיקרה משהו אני צריך את המספר שלה "
מירה : " נו ומה היה אז ...? " התפרצה בדבריו .
שלמה : " אבל אז היא אמרה לי שהיא לא מוכנה לתת לי את המספר טלפון שלה משום שהיא יודעת שאני התקשר למשטרה ואתן את מספרה "
מירה : " רגע , אבל יש לי את מספר הפלאפון שלה ואני אפילו נתתי לכם"
זוסמן : " לא אנחנו רצינו את המספר של הבית שבו היא נמצאת , הרי לפלאפון שלה היא לא ענתה כשנתת לנו אותו "
מירה : " אההה , עכשיו אני מבינה , אז רגע אמרת לה שתביא לך את המספר בבית שבו היא מתגוררת ? "
שלמה : " אמרתי לה שאני רוצה את מספרה של הפלאפון משום שלא הספקתי לקחת ממנה אותו ועל הדרך את מספרה בבית בו היא נמצאת , עכשיו אתם מבינים ? "
מירה : " אוקי ואז מה קרה ? "
שלמה : " ואז היא פשוט לקחה את עצמה ואמרה לי שהיא לא מוכנה לעבוד כאן יותר והלכה "
מירה : " היא התפטרה כאילו ? "
שלמה : " כן " אמר בצער ." שיר בתך כבר לא עובדת כאן ! "
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
