אם הייתי יכולה, הייתי יוצאת למסע למצוא את מור של לפני 10 שנים. לחבק אותה חיבוק גדול-גדול, ללחוש לה שהיא מדהימה, שהיא יפה, שהיא חכמה, שהיא אישה חזקה ומצליחה. ללחוש לה שאני אוהבת אותה.

ללחוש לעצמי שאני מדהימה, שאני יפה, שאני חכמה, שאני אישה חזקה ומצליחה. ללחוש לעצמי, שבלי פחד, אני אוהבת את עצמי. 

כמה זמן ביבזבת על לשנוא את עצמך, כמה זמן ביזבזת על להיות הכל- רק לא את. לכמה אנשים נתת להרוס אותך, לדרוך עליך, לגרום לך להאמין שאת לא שווה לכלום. 
מזכירה לעצמי שאם לא הייתי עוברת את כל זה, לא הייתי היום מי שאני, לטובה ולרעה. 
בתהליך עמוק וכואב קילפתי את הקליפות, התמודדתי עם הפחדים ועם הצלקות הכי מכוערות. התהליך בעיצומו, כי התהליך הוא החיים. והחיים יפים, אני נהנת ואוהבת לחיות. אני אוהבת את החיים שלי ולא רוצה בחיים של אחרים. 

שלמה, אוהבת ומחבקת את טעויות העבר. לומדת שהטועה הוא החכם ומכינה את עצמי לטעויות החיים שעוד יבואו. 

מה אני רוצה?

כלום.

כי הכל כבר קיים בי. יש בי הכל.