yes we can see:P

מדהים עד כמה שדבר אחד קטן יכול לחשוף כ"כ הרבה דברים.

מדהים עד כמה שאני יכולה להיות אנושית.

כ"כ אנושית שאני מוכנה להקריב כ"כ הרבה מעצמי בישבל דבר מסוים.

ומדהים מה שאני מקבלת בתמורה לכך.

לא יותר מפרצוף מחייך.

אולי אני צריכה לסיים עם הפרק הזה בחיים שלי אחת ולתמיד.

יש רצון אבל הלב לא נותן.

הלב אוסר עליי.

הוא נלחם עם המחשבות.

מיני קרב בין השניים.

בנתיים הלב מנצח.

אז הערכת המצב היא כזו:

נדהמתי לגלות כ"כ הרבה דברים שלא ידעתי מסיבה פשוטה מאוד - נהפכתי לכ"כ קטנה וחסרת משמעות שאין צורך בלשתף אותי יותר.

עדיין לא עיקלתי את הדברים הרגשת ה"סטירה" עדיין מורגשת על לחיי.

והאכזבה שתמיד יודעת באיזה זמן לבוא לביקור.

אני שונאת לדבר בבלוג הזה במסתוריות כ"כ לא ברורה.

אבל זו הברירה היחידה שיש לי.