אז הייתי מדוכאת כמעט שבוע שלם
כן, לפעמים אני קצת יכולה להיות דפוקה
אבל אחרי הכל אני אנושית וזה חלק מהרגשות שלי
אם להיות כנה,הייתי בטוחה שאני הולכת לאבד את כל מי שחשוב לי
הרגשתי שעוד שנייה אני משתגעת!
מכירים את זה שאתם מתים להגיד משהו אבל לא מצליחים?
אז פשוט שתקתי שתקתי, עד שהכל התפרץ כזה החוצה
כמובן שזה גרם לסוג של מיני ריב נקרא לזה חח
שנשכח אחרי יום:O
*ממה אנשים עשויים מדבש?* חח
בקיצור..דיברתי ודיברתי כמעט 3 שעות שיחה
איפשהו זה עזר לי והרבה, תחושה של הקלה כלשהי
כאילו אבן ירדה לי מהלב
הבנאדם שדיבר איתי , דיבר איתי בצורה כ"כ עדינה (נכון קטני?)
בלי עקיצות, בלי צעקות פשוט שיחה כזו שעושה טוב על הלב
אפשר להגיד שנכנסתי למצב כזה שחשבתי שהכל שחור!
שכלום כבר לא חשוב
שזהו אני לא מעניינת אף אחד
אבל רק הוכיחו לי שזה לא נכון
שכן איכפת להם ממני כי הקשיבו לי ותמכו בי אמרו לי את האמת ומכל הלב יודעים איך זה מרגישים
כשבנאדם רוצה לטובתכם וככה זה היה ,רק שפשוט אני צריכה קצת להיות יותר רגועה
לא להיכנס ללחץ יותר מידי,פשוט לזרום
שאגב זה מה שעשיתי ב אמ 11 חודשים האחרונים
אבל כאילו מרגע שהגיע סוכות הכל השתנה לי כזה
אבל עכשיו לאט לאט הכל מתחיל להסתדר ולחזור לקדמותו
אני רק מקווה לשמור על זה לעוד הרבה זמן
לפחות עד סוף השירות שלי חח
תשמעו, כמו שאמרתי אני בנאדם עם רגשות
גם אני צוחקת,בוכה,שמחה,עצובה וכו'
מותר לפעמים להרגיש ככה, אבל לפעמים זה רק מזיק
זה הזיק לי רק פגעתי בעצמי ,זה היה כמו מאבק כוחות כזה עם עצמי !
הרגשתי שכל העולם שלי מתמוטט
ועכשיו כאילו הכל נגמר
שֵקֶט כזה , תחושה של רוגע
והפעם אני לא נותנת לעצמי לאבד את "זה"
טוב לי,אני רוצה לשמור על זה לזמן ארוך
כמה שאפשר
"הנה הם באים ימים של שקט
אחרי הרעש הגדול והנורא
אפשר לנוח קצת על המרפסת
ולאסוף את שברי הסערה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;