עוד יום.עוד שבוע.שגרה.
קצת נמאס עליי
אבל איפשהו אני אוהבת את זה
את העבודה הזו את המקום הזה
את החיים האלה
אני אוהבת את האנשים שסביבי , לא רק במשרד
גם בחיים..אבל אני מרגישה טיפה ריקנות
לא ריקנות כזו שלא מרגישים כלום
ריקנות כזו שדברים חסרים לי
אני רוצה שפעם אחת מישהו יחשוב עליי
במקום שאני כל הזמן אחשוב על אחרים
אני רוצה מישהו שאני אוכל לספר לו הכל עליי
בלי שישפוט אותי (למרות שיש כזה כבר אבל אני קצת מפחדת..)
לפעמים אני לא מבינה מה יש בי שאנשים אוהבים
למרות שזה נראה כאילו אני לגמריי לבד
יש כאלה שאומרים שאני ילדותית יש כאלה שאומרים שאני טיפשה
אבל זאת אני , ואלה הרגשות שאני מרגישה
העצבות הזו באה והולכת ,למרות שהיה סופ"ש נהדר
אני מרגישה שמשהו לא מסתדר.
לפעמים נדמה לי שאני בתוך חלום ארוך שרק נמשך
לפעמים אני שואלת את עצמי , " הם באמת אוהבים אותי"?
או שזה רק סתם כזה..
הלוואי שהכל לא היה כזה רחוק ממני..
תחשוב לא הכל שחור,
יכול להיות טוב,
מה זה יעזור להיסגר בין קירות תצא תיראה אור יום,
בחוץ הציפורים שרות ויפות,
הכל משחקים של אור,
רק אני עם עצמי ומה זה שווה אם אין לי עם מי את כל זה לחוות
אל תדאג גם אתה תקבל פרח
(כמה נפלא) שגם באופק שלך יש ספינה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;