מה יהיה איתי?
רגע אחד אני מרגישה כ"כ טוב
ורגע אחר אני מרגישה
כ"כ חסרת ערך
כ"כ... ריקה
אני מנסה להיות חזקה באמת..
אבל אני לא מצליחה
כי אני כל הזמן נזכרת
..בדבר הזה.למרות שהבינו אותי לגמריי
אני עצמי לא מבינה איך ככה יכולתי לחיות
איך מישהו יכול לחיות ככה
זה שובר אותי לחתיכות קטנות
הורס אותי נפשית
הדבר היחידי שמחזיק אותי
זה הידיעה שיש שם מישהו בישבלי ...
(או שלא ?אני כבר לא יודעת כלום)
אבל זה לא חיים.
זה סבל!
אבל אם עברתי כ"כ הרבה זמן ככה
מזה עוד דקה,שעה,יום,שבוע,חודש,שנה..?
אמנם אני ניראית חיה מבחוץ
אבל , אני מרגישה שאני מתה.
לאט לאט בתוכי
בקרוב לא ישאר ממני כלום..
חוץ מהמסיכה.
זו שמסתירה היטב את האני האמיתית שלי
I've been looking in the mirror for so long,
That I've come to believe my soul's
on the other side.
All the little pieces falling,
shatter.
Shards of me,
Too sharp to put back together.
Too small to matter,
But big enough
to cut me into so many little pieces.
If I try to touch her,
And I bleed,
I bleed,
And I breathe,
I breathe no more.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;