יש כאלה שלוקחים חופש בזמן של צרות נפשיות
אבל להם יש משפחות, חברים אוהבים.
יש להם תחושת שייכות למקום בעולם הזה
שמסוגל לקלוט אותם בעת כאבן: כל מה שלי יש זה החיים המדומים שיצרתי לעצמי"
*
"אני חולמת שקירות מכתרים אותי , שאני חיית טרף לכדוה במלכודת על ידי ציידי פרוות, וברוב ייאושי
אני כורתת לעצמי בנשיכות את הרגליים כדי להימלט.
אבל במקום לברוח אני מדממת למוות בשלג.
*
"אני רוצה להתרוקן מדמי ומאנושיותי לנצח אני לא רוצה יותר להרגיש.
הבכי והכאב המלווה אותו הופכים לבלתי נסבלים"
*
" הדיכאון כמו ההתבגרות צץ בחלקו מתחושה של חוסר תקשורת, בין לבין בלי היכולת לנכס זהות כלשהי
תארו לעצמכם את המלט בלי הסיום, אני תוהה אם אי פעם אעשה את הדברים שמבוגרים
עושים: כמו להתאהב לאהוב ..."
כל אלו הם ציטוטים..
שכ"כ מראים אותי האמיתית
בלי המסכות, בלי החיוכים המזויפים.
רק אני אנוכי ועצמי.
ומאחורי כולי כל מה שיש זה סיפור עצוב ואומלל שאותי אישית דוחה.
כשאני חושבת על זה יכולתי לחיות חיים אחרים, יכולתי לא להיות פה ולא להכיר את אלו שאיתי היום.
עצם המחשבה הזו קצת מפחידה אותי וכואבת לחשוב שהייתי במקום אחר לגמריי עם מדים אולי..?
בכלל יש רגעים שאני אומרת הלוואי ולא הייתי מכירה את החיים האלה שבניתי עד עכשיו, הלוואי והייתי מכירה חיים אחרים
טובים יותר.
ואני מצטערת על מה שאני. זו אני ואין דרך לשנות אותי.
אני לא יודעת איך מתמודדים איתי, כשאני בקושי מתמודדת עם עצמי.
Cause I'm broken
I know I need you now
Cause deep inside I'm broken
You see the way I live
I know I know your heart is broken
When I turn away
I need to be broken
Take the pain away
אני כ"כ צריכה אותך ולך אפילו לא איכפת ממני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;