" מעולם לא נשארו לה כוחות להיות היא עצמה.
אדם שככל האנשים בעולם נזקק לאחרים כדי להיות מאושר
אבל האחרים היו קשים כל כך!
הם הגיבו תגובות לא צפויות, הם הקיפו את עצמם בחומות מגן, הם התנהגו בדיוק כמוה
והפגינו אדישות כלפי הכל.כשהיה מגיע מישהו שהוא פתוח יותר לחיים
מיד היו דוחים אותו או גורמים לו לסבל כי ראו בו אדם נחות או "תמים" "
סיבוב שני או שלישי או רביעי.
איך שלא תקראו לזה ..אני עוברת שוב.
את הסיוט של חיי.
את הסרט אימה הזה,חלום בלהות שאיש אינו יכול להעיר אותי ממנו.
משפט אחד:שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב.
קוראת אותו ואני מאובנת מפחד.ללא יכולת לזוז ללא יכולת לדבר , לחשוב,לנשום,לצחוק.
רק לבכות.ולבכות ולבכות ולבכות.
יומיים שלמים עד כה.
זה לא מתעקל לי.
רצתי כ"כ מהר נפלתי ,נפצעתי.וקמתי כי הרמת אותי.
ושוב רצתי והפעם הנפילה הייתה ממש חזקה כולי הייתי פצועה ,אבל שרדתי כי שוב הרמת אותי.
ואני רצה ורצה ורצה וכל פעם מחדש נופלת ונופלת ונופלת ונפצעת.כל פעם יותר ויותר חזק.
וכל פעם את מרימה אותי מחדש.פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם.
והמשכתי לרוץ , ונפלתי.נחבלתי קשות.כולי מדממת,בוכה,כואב לי.
ואת כבר לא שם.שכחת אותי.נהפכתי לאוויר.
לזיכרון ישן.
אני לא מאשימה אותך בכלום.לא עשית שום דבר רע.
אבל אני פשוט לא מאמינה שאין יותר ,אין יותר שיחות מצחיקות,אין יותר ירידות על ההוא.
אני לא אוכל יותר לשמוע את הצלצול ההוא.
אני לעולם לא אשכח את המשפט ההוא.
לעולם.
ניסיתי כ"כ חזק.
והגעתי כ"כ רחוק.
אבל בסוף זה אפילו לא משנה
כנראה שהייתי צריכה ליפול כדי לאבד הכל.
I tried so hard
And got so far
But in the end
It doesn?t even matter
I had to fall
To lose it all
לאבד חברה זה להרגיש שמשהו מת בתוכך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;