יושבת בחדרה לבד.
המוזיקה מתנגנת לה.
והיא חושבת וחושבת וחושבת..
על כל הדברים שעברה.
על כמה זה לא מגיע לה.
שאלות עוברות לה בראש
אולי אם הייתה בוחרת בירוקים היה יותר טוב?
אבל היא ויתרה על זה.
למען אותם אנשים שפעם אהבה.
כדי שלא תאבד אותם , ולמרות הויתור שלה הם וויתרו עליה.
בכזו קלות.
היא שוב הייתה בודדה.
בחושך.
זה השתנה , היא חזרה להאמין שוב.
היא התחילה לסמוך.
ועכשיו היא נופלת.
בחושך , לבדה.
מסתכלת על ידיה , שפעם היו חלקות ללא שום פגע.
הן מראות את כאבה מבפנים.הצלקות שנותרו כמו אלה שבפנים.
הכאב בא והולך.
הדמעות הפסיקו לעכשיו.
אך המועקה עדיין נשארה אצלה.
לאף אחד לא איכפת ממנה.
ממה שעובר עליה
היא בשלה , מפנימה ושותקת.
היא כ"כ רוצה את החיבוק הזה
את החיבוק החם והאוהב.
את החיבוק מהאנשים שנכנסו לחייה שהיא כ"כ אוהבת.
שהיא כ"כ סומכת עליהם , שהיא מוכנה לתת הכל למענם.
היא רוצה שיהיה להם איכפת!
היא מרימה ידיים
יושבת עם המשפחה ושומעת סיפורים מרתקים ואלפי חוויות.
בעוד שלה אין אפילו לא חצי סיפור מצחיק.
רק סיפורים עצובים.
נמאס לה
היא רוצה לצרוח.
היא לא מבינה מה נהיה ממנה
מה קרה לילדה שפעם צחקה
לילדה שפעם אהבה את החיים
מי את היא שואלת?
מי אני , אני שואלת...?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;