28.5.08 קטע שהחלטתי לפרסם רק עכשיו.
קשר איזה דבר נהדר.
משתפים אחד את השני , צוחקים אחד עם השני.
מבלים נהנים הכל.
לצערי אני רק שומעת את זה.
לא חווה את זה על בשרי , אולי בכמה פעמים כן.
אבל לא תמיד.
אני באמצע שיחה , עם בנאדם שאני נורא קשורה אליו.
ולשמוע שאותו אדם צריך מישו אחר שיקשיב לו.
לדעת שאותו אדם לא צריך אותי , ולא קשור אליי בכלל.
זה הורג אותי.
אני מוכנה לתת את כולי רק כדי להקשיב ולעודד כמה שיותר.
רק שלא יהיה מדוכא או עצוב.
כי אז גם אני עצובה.
וכל מה שאני אומרת זה סתם , מילים באוויר לא לוקחים אותן ברצינות.
זה כואב , כואב מאוד מכיוון שמדובר באדם שיקר לי מאוד.
אותו אדם שהדריך אותי
הראה לי דברים חדשים
עזר לי להיות פתוחה יותר.
עשיתי דברים שכ"כ רציתי ולא העזתי כי פחדתי.
למדתי דברים חדשים על עצמי.
כל זה בזכות אותו אדם.
שבמקרה הכרתי , סתם יום אחד.
היום אני יודעת שאני לא אסתדר בלעדיי אותו אדם.
אני כותבת את זה פה בידיעה שאותו אדם יראה את הכל.
אבל לא ידבר איתי על זה.ככה זה תמיד.
אני לא מסוגלת להגיד לאדם הזה מה שאני כותבת פה בפנים.
אני מפחדת מידי.גם לאחרונה אני מרגישה שנורא התקרבנו...ואני נורא מפחדת להגיד מילה אחת קטנה שתהרוס את הכל.
בנתיים אני צריכה לחכות בסבלנות , סבלנות לחיבוק הזה זה שכל פעם שאני מקבלת אותו אני מרגישה שאני לא לבד בעולם.שיש מי שיהיה שם בישבלי
תמיד. מתי שאני רק צריכה.
ויש פעמים שאני באמת צריכה את התמיכה הזו ו...אני לא מבקשת אותה , כי אני לא רוצה להפריע או להטריד.
כמה עוד כאב אני יכולה לסבול אני לא יודעת.
כרגע - השקרים והצביעות הזו מחליאים אותי.
לא האמנתי שזה מה שיקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;