לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

yes we can see:P



Avatarכינוי:  דורי;

בת: 36

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2009    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ואולי...


מה שהיה שיהיה, מה כבר קיבלנו בעצם מזה?
כמה הלב משתק?
כמה כאב ינסה?
עוד אלף מילים אבודות חיים ומוות ביד הפיות מה שייקח אל ליבו קמט נוסף בתוכו.


ואולי דקה יותר מדי רציתי את חיי הכי קרוב אלייך,
ואולי תצא פתאום אליי השמש הכתומה מה כבר יהיה לך בלעדיי?
ואולי כשאת תבואי אולי תישארי אולי את מפחדת והפחד שלי,
ואולי יש עוד עיניים שרוצות את השמש שלי,
אולי קצת בינתיים אצא לי מדעתי.

איך בכאב לפעמים כולם מחפשים להרגיש מה נעים?
עוד סיפורים להפנים,
עוד יצרים להשלים,
בשקט לבד אתכנס אלך לי לישון ואסמוך על הנס,
מה כבר יכול להיות? מה שהיה או פחות?

 
ואולי דקה יותר מדי רציתי את חיי הכי קרוב אלייך,
ואולי כשאת תבואי אולי תישארי אולי את מפחדת והפחד שלי,
ואולי יש עוד עיניים שרוצות את השמש שלי,
אולי קצת בינתים אצא לי מדעתי.
ואולי יש עוד עיניים שרוצות את השמש שלי,
אולי קצת בינתיים אצא לי מדעתי.

 

אז הנה....הגיעה לה האזרחות ויחד איתה חיפוש עבודה...עד כה הולך חרא=\

3 דחיות! כוסעמק!!!!

ואני לאט לאט מתפוררת לי....

שיגמר כבר החיפוש הזה ....והאזרחות תהיה באמת מתוקה...

 

and once agin i need u and once agin you'r not there,,,,

thx....

נכתב על ידי דורי; , 20/1/2009 20:28   בקטגוריות אזרחות למתחילים, רגשות, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מישהי =]] ב-22/1/2009 17:23
 



מאחורי הקלעים.


מדהים עד כמה שדבר אחד קטן יכול לחשוף כ"כ הרבה דברים.

מדהים עד כמה שאני יכולה להיות אנושית.

כ"כ אנושית שאני מוכנה להקריב כ"כ הרבה מעצמי בישבל דבר מסוים.

ומדהים מה שאני מקבלת בתמורה לכך.

לא יותר מפרצוף מחייך.

אולי אני צריכה לסיים עם הפרק הזה בחיים שלי אחת ולתמיד.

יש רצון אבל הלב לא נותן.

הלב אוסר עליי.

הוא נלחם עם המחשבות.

מיני קרב בין השניים.

בנתיים הלב מנצח.

 

אז הערכת המצב היא כזו:

נדהמתי לגלות כ"כ הרבה דברים שלא ידעתי מסיבה פשוטה מאוד - נהפכתי לכ"כ קטנה וחסרת משמעות שאין צורך בלשתף אותי יותר.

עדיין לא עיקלתי את הדברים הרגשת ה"סטירה" עדיין מורגשת על לחיי.

והאכזבה שתמיד יודעת באיזה זמן לבוא לביקור.

 

אני שונאת לדבר בבלוג הזה במסתוריות כ"כ לא ברורה.

אבל זו הברירה היחידה שיש לי.

 

 

נכתב על ידי דורי; , 15/1/2009 23:02   בקטגוריות כעס וכאב, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מישהי =]] ב-16/1/2009 12:18
 



זכרונות מפעם


אני זוכרת שפעם צחקתי.

אני זוכרת איך התחלנו את השיחה ההיא ופשוט צחקתי.

אני זוכרת איך כל פעם התקשרת אליי שפחדת מדייט חדש.

אני זוכרת איך תמיד סיפרת לי הכל.

אני זוכרת את ההודעות האלה שעדיין שמורות אצלי בנייד:

 

 

7/10/08 "[...] אני איתך בדיוק כמו מקודם , כלום לא השתנה...[...]

7/10/08 [...] את חשובה לי תמיד[...]

4/11/08 מי לאפ יא 2

7/9/08 אין בעד מה ילדונת תמיד פה.

 

ויש עוד הרבה אך אני מעדיפה לשמור אותן לעצמי.

 

אני זוכרת עוד הרבה דברים.

כמו למשל את החיבוק , החיבוק החם והאמיתי וגם האחרון בהחלט.

הפעם אני יודעת שלא ניפגש יותר.

הזכרונות האלה אוכלים אותי חיה.

אני מתגעגעת לזה , זה חסר לי ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בנדון.

אף אחד לא יכול להבין מה אני מרגישה , עד כמה שקשה לי להתמודד עם זה ושכל יום אני עוצרת את הדמעות שלי ואוטמת כל רגש שהוא כדי לא להרגיש יותר כלום במיוחד לא את הכאב החד הזה.

הפכת אותי לרוצחת.

רוצחת מטונפת שרצחה אותך בדם קר.

בעוד אני שותקת עכשיו , מעבירה הלאה כל קרירות כל עקיצה.

אוכלת את מה שמאכילים אותי.

 

אני עדיין לא מצליחה להבין למה אי אפשר לפחות לנסות להחזיר את זה כמו פעם.

אולי זה הפחד ,או אולי זה האי רצון , או שאולי זה בכלל לא קשור לשום דבר .

יום אחרי יום אני מדפדפת לי בין הדפים מסתכלת על מה דיברנו פעם.

נזכרת כמה טוב היה וכמה שעכשיו הכל חרא.

 

אני לא יודעת יותר כלום.

לא בתוך העיניינים יותר.

כנראה שאני לא רק "רוצחת" אלא גם זרה.

אין עיניין יותר לספר לי דברים או להתייעץ איתי , אלא רק לחכות שאני אהיה זו שתשלח הודעה תמיד ולשוחח את שיחות הסרק האלו.

לא יותר מ - "מה קורה" ו - "מה חדש".

הפכתי לזרה .

אני זרה.

והכי גרוע שאני לבדי.

 

אבל לפחות יש לי את הזכורונות מפעם.

נכתב על ידי דורי; , 27/12/2008 00:30   בקטגוריות כאב, בדידות, שחרור קיטור, פסימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מישהי =]] ב-28/12/2008 10:37
 




דפים:  
8,662
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדורי; אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דורי; ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)