לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

yes we can see:P



Avatarכינוי:  דורי;

בת: 36

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2009    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

זכרונות מפעם


אני זוכרת שפעם צחקתי.

אני זוכרת איך התחלנו את השיחה ההיא ופשוט צחקתי.

אני זוכרת איך כל פעם התקשרת אליי שפחדת מדייט חדש.

אני זוכרת איך תמיד סיפרת לי הכל.

אני זוכרת את ההודעות האלה שעדיין שמורות אצלי בנייד:

 

 

7/10/08 "[...] אני איתך בדיוק כמו מקודם , כלום לא השתנה...[...]

7/10/08 [...] את חשובה לי תמיד[...]

4/11/08 מי לאפ יא 2

7/9/08 אין בעד מה ילדונת תמיד פה.

 

ויש עוד הרבה אך אני מעדיפה לשמור אותן לעצמי.

 

אני זוכרת עוד הרבה דברים.

כמו למשל את החיבוק , החיבוק החם והאמיתי וגם האחרון בהחלט.

הפעם אני יודעת שלא ניפגש יותר.

הזכרונות האלה אוכלים אותי חיה.

אני מתגעגעת לזה , זה חסר לי ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בנדון.

אף אחד לא יכול להבין מה אני מרגישה , עד כמה שקשה לי להתמודד עם זה ושכל יום אני עוצרת את הדמעות שלי ואוטמת כל רגש שהוא כדי לא להרגיש יותר כלום במיוחד לא את הכאב החד הזה.

הפכת אותי לרוצחת.

רוצחת מטונפת שרצחה אותך בדם קר.

בעוד אני שותקת עכשיו , מעבירה הלאה כל קרירות כל עקיצה.

אוכלת את מה שמאכילים אותי.

 

אני עדיין לא מצליחה להבין למה אי אפשר לפחות לנסות להחזיר את זה כמו פעם.

אולי זה הפחד ,או אולי זה האי רצון , או שאולי זה בכלל לא קשור לשום דבר .

יום אחרי יום אני מדפדפת לי בין הדפים מסתכלת על מה דיברנו פעם.

נזכרת כמה טוב היה וכמה שעכשיו הכל חרא.

 

אני לא יודעת יותר כלום.

לא בתוך העיניינים יותר.

כנראה שאני לא רק "רוצחת" אלא גם זרה.

אין עיניין יותר לספר לי דברים או להתייעץ איתי , אלא רק לחכות שאני אהיה זו שתשלח הודעה תמיד ולשוחח את שיחות הסרק האלו.

לא יותר מ - "מה קורה" ו - "מה חדש".

הפכתי לזרה .

אני זרה.

והכי גרוע שאני לבדי.

 

אבל לפחות יש לי את הזכורונות מפעם.

נכתב על ידי דורי; , 27/12/2008 00:30   בקטגוריות כאב, בדידות, שחרור קיטור, פסימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מישהי =]] ב-28/12/2008 10:37
 



עצבות


ושוב חזרתי לאותה נקודה.

אותה דרך ללא מוצא.

ההשפלות , הזלזול , הכאב והשתיקה החדה.

תמונות שקופצות לי מול העין.

התמונות האחרונות שאני מחזיקה ביד.

זכרונות צורמים..

בניתי חומה , חומה ענקית.

אחת גדולה וחזקה רק כדי שלא ישברו אותה.

שאני לא אשבר שוב.

שאני לא אפול על הקרקע.

ושוב אותה תהום.

שהפעם אין מי שיציל אותי ממנה.

ולך כמובן לא איכפת.

לא מזיז.

אסור לי לדבר איתך על זה אז אני כותבת פה.

המקום הפרטי שלי.

אסור להזכיר , אסור לשתף , אסור לבכות יותר.

אסור!

מדפדפת קצת אחורה , בשיחות.

מסתכלת על הימים הטובים , עם הרבה צחוק ומצב רוח מרומם.

עוצמת עיניים ונזכרת שנה אחורה , אני לא אוהבת לחזור לשם.

בשנה הזו עברתי כ"כ הרבה.

והשנה שתבוא אני אעבור דברים הרבה יותר חזקים...ולבד.

בלי לשתף אותך.בלי לדבר.כי אסור לי.

אסור לי אסור לי אסור לי.

אני צריכה לשמור על שתיקה.

רק כדי שהקשר הזה ימשך...אני מוכנה להקריב כ"כ הרבה בישבל זה.

 

 

אף אחד בחיים לא יבין כמה שזה חסר לי.

כמה שאני מתגעגעת לחברות הזו...

בחיים לא..

נכתב על ידי דורי; , 21/12/2008 22:09   בקטגוריות כאב, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מישהי =]] ב-22/12/2008 14:25
 



8,662
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדורי; אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דורי; ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)