yes we can see:P

מה שהיה שיהיה, מה כבר קיבלנו בעצם מזה?
כמה הלב משתק?
כמה כאב ינסה?
עוד אלף מילים אבודות חיים ומוות ביד הפיות מה שייקח אל ליבו קמט נוסף בתוכו.


ואולי דקה יותר מדי רציתי את חיי הכי קרוב אלייך,
ואולי תצא פתאום אליי השמש הכתומה מה כבר יהיה לך בלעדיי?
ואולי כשאת תבואי אולי תישארי אולי את מפחדת והפחד שלי,
ואולי יש עוד עיניים שרוצות את השמש שלי,
אולי קצת בינתיים אצא לי מדעתי.

איך בכאב לפעמים כולם מחפשים להרגיש מה נעים?
עוד סיפורים להפנים,
עוד יצרים להשלים,
בשקט לבד אתכנס אלך לי לישון ואסמוך על הנס,
מה כבר יכול להיות? מה שהיה או פחות?

 
ואולי דקה יותר מדי רציתי את חיי הכי קרוב אלייך,
ואולי כשאת תבואי אולי תישארי אולי את מפחדת והפחד שלי,
ואולי יש עוד עיניים שרוצות את השמש שלי,
אולי קצת בינתים אצא לי מדעתי.
ואולי יש עוד עיניים שרוצות את השמש שלי,
אולי קצת בינתיים אצא לי מדעתי.

אז הנה....הגיעה לה האזרחות ויחד איתה חיפוש עבודה...עד כה הולך חרא=\

3 דחיות! כוסעמק!!!!

ואני לאט לאט מתפוררת לי....

שיגמר כבר החיפוש הזה ....והאזרחות תהיה באמת מתוקה...

and once agin i need u and once agin you'r not there,,,,

thx....

אולי אני באמת אובססיבית.

ואולי אני באמת קשורה עדיין לעבר.

ואולי אני באמת לא בסדר.

ואולי אני באמת צריכה טיפול..

ואולי אם אני הייתי נותנת את המכתב הזה

היה אחרת..ולא הייתי פה בכלל.

לא הייתי מכירה אותך ...

ואולי....

בזמן האחרון הכל מטושטש לי.

הכל מוזר.

אולי זה ההתחלה של הסוף הזה?

הסוף שכ"כ חששתי ממנו?

נמאס לי כבר.

לסבול את היחס הזה.את המילים האלה.

ואולי בכל זאת אני טועה...

ואולי זה רק איך שאני רואה את זה

ככה זה כשבודדים.

כשאין למי לבכות כשרוצים

כשאין למי לצחוק

כשאין למי ללכת

כשאין עם מי לצאת

כשאין..

בדיוק.

לא לכולם יש חברים..

צריך להשלים גם עם זה

תמיד אני האיכפתית.

תמיד אני הדואגת.

זו שתומכת ומקשיבה והכל.

ותמיד אני זו שנשארת בצד.

שצופה מהצד.

אז

נכון , לא הכל קשור אליי - כלום לא קשור אליי

אני שלילית

נכון

אבל ככה ההרגשה

ואולי אני אקח קצת הפסקה מפה

לתקופה קצרה

לא רצינית

להשתנות

לעבוד על עצמי

אולי..

הכל בגדר של אולי.

אפרוחוני.

רק שתדעי , שלמרות הכל

אני אוהבת אותך המון

ומתגעגעת

ואני רק מודה לך על מה שאמרת עכשיו

יש לי הרגשה שזה יעזור הפעם

שהפעם זה יכנס לראש

אז תודה

שאת שם בישבלי את המלאך השומר שלי.ותמיד תהיי

אני אוהבת אותך.

כמה שחיבוק אחד אומר הכל.

כמה שמילה קטנה מעלה חיוך.

כמה שזיכרון יכול להיות חזק.

כמה שכואב לי לראות שעצוב לך.

כמה שטוב לי לראות ששמח לך.

כמה שרגע של כעס יכול להרוס הכל.

ואיך שבא לי לפעמים לברוח מהכל וללכת אל השקט שלי.

ולפעמים בא לי לחבק ולא לעזוב לעולם.

עכשיו אני יודעת.

מי איתי ומי לא.

אמנם יש את אלה שתמיד יחמיאו

אבל מחמאה לא מספיקה כדי להיכנס ללב.

צריך הרבה יותר מזה.

ועכשיו אני צריכה לעבוד על עצמי.

ולהיות חזקה.

לא להיפגע.

להיות סבלנית.

וכמובן - לכעוס פחות , להבין יותר ולתת את כל מה שיש בי למי שמגיע.

כמה שאני זקוקה לחיבוק שלי...