המציאות מחייכת אלי שוב

היום הלכתי לבקר באתר היסטורי עבורי.

מקום שבקרתי אותו רבות בעברי והיום ראיתי אותו ממקום אחר, בעיניו של בני בן ה-9 שלא מכיר דבר בו.

שאלות רבות עלו לו ממה שראה וציור אחד נאיבי הוציא מידיו.

לא מזלזלת, מתייחסת לעשייתו בכבוד הראוי לה.

קשה להיות קטן ולהבין את שרואות עיניך.

הדבר היחיד שנותר לעשות במצב כזה הינו פשוט, להמשיך את החיים כאילו לא היה.

קשה לחיות עם הידיעה שאתה לא יודע כל כך הרבה, יותר משקשה לחיות בידיעה שאני לא יודע ואני ממשיך הלאה.

הולך למקומות שבהם אני יודע יותר ומפסיק לעסוק בדברים שאני לא יודע, כי זה מתסכל.

מתסכל לדעת שכל כך הרבה אנשים מעמיקים במשהו שלבסוף מבקרים ורואים אותו מעטי מעט.

בעוד שכמויות אדירות של אנשים בכלל בכלל לא יודעים.

ובינתיים בה גל שכזה, משום מקום ושוטף הכל, ללא הבחנה מי ומה ומוחק, בהינף אחד של ERASE מה שהיה קודם.

ומיליוני אנשים נשארים ללא קורת גג וצריכים להתחיל הכל "מחתלה".

בלתי נתפס, לא אנושי, אך עובדה.

האם זוכה פרס הנובל החדש יהיה מבין הניצולים אשר יהיה לו מספיק אומץ, כוח, שכל ורגש לכתוב את שאף אחד לא רוצה לדעת.

מחכה בסבלנות שחברת העולם תתעשת ותכלול את "כולללםםם" בתוכו.