המציאות מחייכת אלי שוב

ההשפעה של החלום עלי? המציאות?

לא יודעת עדיין.

אני רק יודעת שזה קורה, התרגיל עובד במלוא עוזו.

התחלתי את התרגיל לפני שבוע, הוא אמור להימשך 21 יום.

ובשבוע הזה קורים דברים, והמעניין הוא שאין לי שליטה על מה שקורה.

החלטתי לא להיות בשליטה על מה שקורה.

בכוונה.

ומה שקורה בינתיים, זה שאני קצת מתרוקנת.

אני קצת מאבדת עניין בדברים שקודם היו חשובים לי.

אני מסתכלת סביב, מסתכלת על עצמי מהצד.

לא מתה על מה שאני רואה, אבל זה בסדר, אני משתלבת בנוף היטב.

שומעת את עצמי מכל אחד ואחד שאני מקשיבה לו.

בודקת איפה אני ורואה שאני שם.

באותם ארגומנטים.

קולטת שכולם חכמים ויודעים את המטריה.

קולטת היכן הם ויתרו.

מבינה איך הם הגיעו למחשבות שלהם.

רואה שמזמן ויתרו על הרגשות שלהם.

המציאות טופחת על פניהם, ובנין הקלפים התמוטט מזמן.

מזמן הפסיקו לחשוב שאפשר לבנות בנין קלפים חדש.

ויתרו.

ואולי גם אני מזמן ויתרתי?

למה להמציא את הגלגל מההתחלה?

יש מציאות, אנחנו יודעים לנתח אותה בתיאוריה מצוין.

אין לנו פתרון מעשי לחלום שלנו.

הוא נראה רחוק מתמיד.

אולי הדרך שדני מציע הינה הנכונה, פשוט לא לחלום, לראות את המציאות כפי שהיא וללכת על פיה ללא התבלטויות.

להתעלם מכל דבר שאינו קיים.

וללכת רק על פתרון מעשי וקיים, אפשרי וזהו, לא להתלבט ולא לזיין לעצמנו את המוח עם דברים שאינם שם.

זו גם דרך אפשרית.

ויש שיגידו שזו הדרך האפשרית היחידה.

אני בודקת את זה.

עוד לא סגורה לגמרי על זה.