המציאות מחייכת אלי שוב

נפילה לצורך עליה.

וזאת הגיעה כצפוי, למרות שלא ידעתי מתי זה יקרה.

על פי רוב זה קורה ללא הודעה מוקדמת, כפי שזה קורה עכשיו.

לנפילה סיבות רבות, כמו למשל, בואו של הוסת.

זה מוכר וידוע שכשלאישה עומד לפרוץ הדבר האדום הזה, היא מתחילה להגיב לחיים אחרת.

זה מוכר לכל אישה באשר היא אישה.

או למשל, כשאני מקבלת בשורה מאכזבת, זה גורם לי לשוק ראשוני היוצר מתח שמקורו במחשבות רעות.

לי זה קורה פעמים רבות כאשר אני נתקלת בקושי ונאלצת לוותר על האשליה שלי האומרת "לא יכול להיות שכך הם החיים וצריך להיות משהו שאני עוד לא מכירה".

מפמפמת את עצמי באשליה שזה יקרה, שמחה ומחכה שזה יקרה, ומספיקה הודעה שממוטטת את האשליה כדי לקרקע אותי אל מול המציאות האכזרית שוב.

אני יודעת שגם זו אשליה, האכזבה, אם לא הייתי יוצרת את המציאות הזו, היא כלל לא הייתה קיימת וכך מונעת מעצמי מאכזבות.

אך זה דומה ללא לקנות כרטיס פיס כי הסיכויים לנצח אפסיים.

יש לי דרכים להתמודד עם זה, כבר סיגלתי לי דרכים מגוונות להתמודד עם הבאסה.

בדקתי בשעון כמה זמן ארך הבאסה האחרונה והיא לא ארכה יותר מחצי שעה.

השג מרשים ועוד לפני וסת, תענוג.

זהו, חזרתי לסורי, ואני שוב בעגלה המובילה אותי לאן שאני רוצה.

סטייה קלה ולא משמעותית מדי.

כבר חושבת על דרכים חלופיות, מתלבטת, מדסקסת עם עצמי ומכינה את דרך הפעולה הבאה.

יפה נחמה.