קורה לי בימים האחרונים משהו בלתי צפוי ואני מתחילה להבין את החשיבות של מה שקורה.
אחד הדברים הבולטים שקלטתי, שהסיבה שאני הסתובבתי עם כל מיני התלבטויות, תסבוכות ואי וודאויות נובעת מכך שקבלתי מסרים מוטעים, דבר שבמקום שזה ילך חלק, זה סיבך את הענינים.
זה התחיל מאבי מולידי.
הוא רדף אחרי מאז שנולדתי ועד גיל 20, כשבראשו דעה נחרצת, שאני לא חושבת "נכון".
כל מה שאמרתי קיבל הערה ביקורתית, לעולם לא קבלתי חיבוק של תמיכה, כל הזמן ביקורת על התנהגותי וש"יהיה לי ברור" הוא יודע מי אני וכמה אני שווה.
אני לא יודעת מאיפה היה לי הכוח, היום אני חושבת שזה היה מהמוח שלי, בימים אלו מצאתי עדות ברורה לכך שקבלתי משהו תורשתי מאמי וכנראה שגם מאבי, שלמרות רצונו העז להיות הישר באדם והכי בסדר שיש, הצליח באטימותו לגרום לקרע.
כך יצא שמגיל מאוד צעיר הייתי צריכה להתמודד עם האמת שלי.
היה לי ברור מגיל 3, שלא כך פני הדברים.
לא כמו מה שאבא שלי שידר.
אני לא יודעת מאיפה זה בא לי, יש לי השערות, אך עדיין אני מתקשה לנסח את זה במלים ברורות.
בכל מקרה, השנים חלפו והסימן נשאר.
קבלתי תמיכה סמויה מאימי (בימים אלה פגשתי אב טיפוס דומה לה והבנתי).
היא לא ממש אמרה לי "את צודקת", אך הרגשתי שהיא איתי.
היא נתנה לי להבין שהיא אוהבת אותי, למרות שלא ממש הבינה ולא ידעה איך לעזור לי.
האבסורד הוא, שכביכול, גם אבא שלי אהב אותי, והוא נחשב על ידי אנשים בחוץ כאדם "טוב".
מעניין איך הורים הופכים לאויבים שלך כאשר הם לא מבינים.
מאוד מוזר איך זה הפך להיות כזו מלחמה.
בכל מקרה היום אני יודעת שלחמתי על החיים שלי והוא לא הבין וכבר לא יבין כנראה.
התעסקתי שנים רבות בבדיקה מאוד מדוקדקת (בגלל אבא שלי) איך יכול להיות שאנשים לא קולטים שיש גם דרכים אחרות לראות את המציאות.
נתקלתי באטימות חסרת פשרות וכעסתי שנים רבות.
היום אני יודעת, היום יש לי את כל התשובות.
היום אני יודעת שיש אנשים רבים שמבינים על מה אני מדברת ואחרים שלא מוכנים ולא מסוגלים לראות מעבר לפופיק של עצמם.
פעם חשבתי שזה מתוך בחירה.
היום אני יודעת את המגבלות שלהם, הפכתי למומחית בנושא. בטוח שתהיה לי תשובה מנוסחת בהמשך.
היום אני יודעת למה לא ויתרתי, ודעתי התחזקה.
עברתי שלב, אני יודעת הכל על עצמי (כמעט).
זה שלב מעולה.
קראתי לילד בשמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
