המציאות מחייכת אלי שוב

המעברים הם בעייתיים לי לפעמים.

לוקחת לי זמן בין לבין להתחבר.

להתחבר ללבד, להתחבר לביחד.

עד אשר אני מתחברת ללבד, אני שוב ביחד, ושוב לבד ושוב ביחד.

הקו הולך ומתקרב, זה מגיע, זה קרב.

רגע של החלטות, רגע של קביעת עובדות.

אותו רגע שיעצב את העתיד, אותו רגע שיקבע לאן פני.

אני דוחה את הקץ, אני מנסה עוד ועוד, אולי אצליח, אולי לא.

המטרה ברורה. המטרה ברורה? המטרה ברורה!

המטרה רק אצלי, בפנים, אין לי שותפים, זה מאבק, זו שיחה, זה עימות.

הראש עובד כל הזמן, לא נותן מרגוע, הוא דורש את שלו.

ידעתי, אך זה לא עוזר לדעת.

זה לא משנה לדעת.

יש דברים שצריכים לעשות אותם ולא רק לדעת אותם.

עדיין בלבי תקווה שהתוצאה לה אני מייחלת תתממש.

אני שחקן במשחק החיים.

מחכה בסבלנות לרגע הנכון, מקווה לקבל את הקלף הנכון, מקווה שהתוכנית תתממש, מקווה שזה יצא כפי שאני חושבת שאני צריכה.

המציאות חזקה מכל דמיון, מכל מחשבה.