.
עם הקושי המשמעותי הראשון גיליתי שלמילים שלו אין כיסוי, שהוא עושה את שאני עושה, לוקח את כל מה שהחברה נותנת לו, את הקרדיט לנסות והוא שכח שהשאיר אנשים בדרך, שכח שיש בכלל אנשים.
הוא בן יחיד.
האבא שלי בן בכור.
אני סנדוויץ' ובת, גם לי יש זכות.
למה?
ככה, כי מגיע לי כמו לכל אחד אחר.
לשמחתי, היום יש לי ידע שלא ידעתי קודם לכן.
התחלתי ממקום מאוד מאוד נמוך, מהמקום שאין בו הרבה סיכויים לבחור.
אך יש לי כוח עצום לרצות לבחור.
למה?
אני לא יודעת מאיפה, אני רק יודעת דבר חשוב שלמדתי בגיל 20, שאלוהים ואמא שלי נתנו לי את ההזדמנות לחיות 80 שנה בחיים האלה, ואני מרגישה שאני רוצה לנצל את המתנה הזו עד הסוף ולא לוותר לאף אחד שאומר דברים שעשויים להסיט אותי מעצמי ולהוביל אותי למוות בטרם עת.
אני רוצה להמשיך ולהתקדם ולגדול "למרות" ולא בזכות.
אז אף פעם לא היו לי תנאים טובים, אף אחד לא עומד מאחורי, וכל הזמן אני זוכה רק לאמירות המדכאות את רצוני.
נו, טוב, לא תמיד, יש לי כבר הישגים, יש לי כבר כאלה שיודעים להודות על מה שאני מסמלת עבורם.
זה דווקא טוב, אני מצליחה לקבל תודות מאנשים שבחיים ויכולים לראות שהנוכחות שלי עשתה עבורם משהו משמעותי.
זה עדיין לא זה, אני לא מסתפקת בזה, אני רוצה עוד, התאבון שלי לחיים גדול.
התאבון שלי גדול, כי עדיין לא מצאתי את הדרך שבה אוכל להתפרנס ולפרנס את יקירי מבלי להתנצל ומבלי להרגיש שאני גוזלת ממישהו משהו.
אני בדרך, ובדרך יש מהמורות, יש קשיים, יש מציאות ויש את מה שאני רוצה לעשות שתהיה המציאות שלי.
זה הולך ומתבהר.
אני יודעת בודאות, שכשאני נמצאת במקום הנכון, זה צריך לקרות, אין לזה דרך אחרת, רק דרך אחת, וזה מה שאני הולכת לקראתו.
אני אפילו לא יודעת להגיד את זה במלים, כשאדע, אהיה עשירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
