המציאות מחייכת אלי שוב

אני יודעת בודאות שאני צריכה עוד שנתיים, השנתיים המשמעותיות של חיי.

פעם אחת נעצרתי ונתתי למישהו אחר להוביל, כי ידעתי שאני לא רוצה לעשות ילדים ללא אבא.

סוג האמירה שלא מחזיקות מים.

כן, אז יש אבא, אבל מה איתי?

טוב, אז עשיתי טעות, מודה, ואולי לא?

האח שלי אמר לי משהו שמאוד אהבתי ונשאר לי חקוק.

אני אמרתי שטעיתי בהחלטה.

והוא אמר: אין דבר כזה החלטות שגויות.

והוא הסביר לי.

כל אחד מאתנו מחליט על סמך נתונים המונחים אל מול עינינו.

ברגע שהוחלטה ההחלטה, דקה אחרי זה הנתונים עשויים להשתנות.

כך שההחלטה הייתה נכונה על סמך הנתונים, ולא יכולתי לדעת שהנתונים ישתנו.

זה מחבר אותי למקום אחר, קראתי שפורד היה מחליט מהר ומשנה החלטות לאט.

זה מאוד מסתדר עם מה שאח שלי אמר.

ההחלטה הנה מהירה מאוד, לתפוס את הרגע מתוך הנתונים שיש.

לשנות את ההחלטה, מצריך בדיקה מחודשת.

יש לי משהו באישיות שהוא מאוד רע או טוב, תלוי מאיפה מסתכלים עליו.

אני חיה את הרגע ללא זיכרונות.

הזיכרונות שם, כי לאחרים יש זיכרונות ואלה משחקות תפקיד חשוב אצלם, לא אצלי.

אני נזכרת בדברים באקראי, לא בצורה מסודרת וללא שליטה לחלוטין.

וכמו שזה בא, כך זה הולך, לא משאיר אחריו זכר, עד לפעם הבאה.

היום אני יותר ערה לזה וגם ערה למשהו שעד כה לא הייתי כלל ערה לו.

מין אזכור כזה שצץ המזכיר לי שוב ושוב דברים.

למשל, הפסקתי לעשן לפני שבוע.

כך פתאום, ללא שום הכנות מיוחדות.

אני מבשלת את ההחלטה הזו זמן רב, שנים של התלבטויות. עשיתי ניסיונות לעבוד על עצמי בעיניים, בכל מיני צורות, וכמובן שזה לא הצליח.לפני שבוע החלטתי להפסיק לעבוד על עצמי בעיניים, פשוט להפסיק ולהתמודד עם כל רגע כשיגיע.

אז ככה, הרגעים מופיעים כל הזמן, פתאום צץ לי רצון לסגריה, כאילו משום מקום.

במהלך השבוע האחרון כבר למדתי שכל פעם שזה קורה זה גם חולף לו.

זה חלק מהאישיות החדשה שלי.

האישיות ללא הסיגריות.

אני קמה בבוקר שונה, אני מתנהלת כל השבוע שונה, ויש לזה השלכות לכל אורחות חיי, הסיגריות ליוו אותי (בצורה זו או אחרת מגיל 16).

אחת הדוגמאות החריפות שלי היא מה שקרה לאח שלי, שהפסיק במהלך 10 שנים והחל בימים אלה לעשן שוב.

זה מתחבר לדברים רבים אחרים, אך דבר אחד מתחיל לחלחל לי, "שאני לא יכולה לקבוע לאף אחד שום דבר וכל אחד צריך לקבוע לעצמו."

העובדה הזו מטפטפת לי כמו הפסקת העישון.

לאט לאט.

בחלחול עדין, כמו מטף גאוני של "מטף".

לא יודעת, עייפתי, אחרי הליכה מפרכת של בוקר (בתוך החלום) שבה המקל שלי שינה מצבים מספר פעמים ואני הלכתי בריצה ההיסטרית של פעם ואף רקדתי, קמתי כה תשושה שאני חייבת לנוח מהשינה.