לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

המציאות מחייכת אלי שוב


החיים ללא מלים וללא הגיון רציף

Avatarכינוי: 

בת: 69

MSN:  shoshi8588

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2005    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2005

סיבוב הרולטה


זה מוטיב שחוזר על עצמו הרבה בסרטים.

היום מטרטר לי בראש משהו שכבר שכחתי ממנו מזמן, משהו שעוד לא מצאתי עבורו את המלה המדויקת.

קודם כל, ביומיים האחרונים אני במקום אחר, פשוט כך, אני מרגישה שהתחלתי מסע אחר, מהמסעות האלה שאני לא יודעת מראש לאן אני הולכת ומה אמצא בדרך, אך אני יודעת, מהעבר שלי, שאלה יהיו מסעות מדהימים.

למה?

כי הייתי במצבים כאלה בעבר ואני מרגישה את התחושה.

הפחד נעלם, תחושת הריחוף באויר.

סמנים קורים לי בדרך ואני במקום אחר.

זה לא סימן אחד, זה הרבה סימנים, שאין סיכוי שהם יכולים להיות מתואמים האחד עם השני, כי הם לא מכירים האחד את השני כלל.

כל מיני, עולם מחייך כזה.

סמנים שמדגימים לי שאני בדרך הנכונה, הפרח שראיתי בדרך, האנשים, התגובות, הכל חוזר אלי, אני במרכז, אני חיה שוב.

אני צריכה לנצל את המומנטום.

פעם מישהו אמר לי שאני מכשפה.

למילה מכשפה יש קונוטציה רעה.

בגלל זה אני לא אוהבת את המלה הזו.

ההפך ממכשפה זו פיה.

גם את המילה הזו אני לא כל כך אוהבת.

מכשפה מתחברת אצלי עם רוע, עם רצון לעשות נזק מתוך קפריזה.

פיה מתחברת אצלי עם טוב לב אינסופי, מתקתק וסכריני, בלי להשאיר מקום לרע, מבלי לקחת בחשבון שיש גם מצבים רעים בעולם ולא רק הסכריניות.

אף אחת מההגדרות האלה אינה מתאימה למה שאני מרגישה.

אני מרגישה מחוברת, כמו פיה ומכשפה.

אני מרגישה אנרגיות שמוכרות לי, אך אין דרך לדעת אם הן טובות או רעות (התוצאות יגידו).

העובדה שאני מכירה את זה, מחוברת עם זה, ומרגישה שאני יכולה לשחק עם זה, זה אומר, חזרתי למשחק שאני מכירה.

עכשיו אני יכולה לשחק אותו אחרת, אני כבר מכירה.

לקחתי לעצמי הזדמנות חוזרת לעשות את הדברים בדרך שלי.

התחלתי משחק חדש.

איך שאני מצליחה היום להינות מזה!!!!!!!!!!!

מכל רגע, מכל מצב, מכל דבר.

אני נפעמת כאילו שאני הילדה הקטנה שזה קורה לה בפעם הראשונה.

אני לא מאמינה שזה קורה שוב ושוב.

לא מאמינה שזה אפשרי.

כל הזמן מחפשת שיצבטו אותי, כי אני מתקשה להאמין שזה קורה באמת.

אני יודעת שזה עשוי להעלם מתישהו, אך אני כבר לא פוחדת יותר מכלום.

אם זה קורה עכשיו, זה אומר שזה יכול לקרות מליון פעם שוב.

והפעם למדתי איך לגרום לזה לקרות.

כמו הדרך הזו שהייתי בה בפעם הראשונה והרגשתי בה מבולבלת וכשחזרתי אליה מספר פעמים, היא הפכה להיות הדרך שלי, אותה הדרך שאפשר להגיע אליה בעיניים עצומות.

האם אני מכשפה? האם אני פיה?

אלה רק הגדרות מהעבר.

עכשיו אני ממציאה את עצמי, כלומר, אין אחת כזו, אין עבורה מלה ולא הגדרה, היא כאן ועכשיו ולך תדע לאן זה יוביל?!

מפחיד, אה?

נכתב על ידי , 2/6/2005 12:18  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



18,868
הבלוג משוייך לקטגוריות: 50 פלוס , המתמודדים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למסעה של אישה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מסעה של אישה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)