המציאות מחייכת אלי שוב

כך אמר לי פעם חבר יקר.

ואני נוכחת לדעת בדיוק מתי שזה קורה.

לא כולם יודעים, חושבים וחשים כך.

רבים חיים כך, אך אין לי ספק שהם לא מדברים כך ולא חיים "רק" כך.כל אחד מאיפה שהוא נמצא.

זה הקושי, אני חשבתי וחוויתי שהמלים נאמרות מאותו המקום, לא כך הם פני הדברים.

כולנו משתמשים במלים, אך כל אחד נמצא במקום אחר.

קרי, אותו אדם יכול להגיד מילים שונות ואף דומות, תלוי מאיפה הוא אומר אותם.

כאשר הוא מדבר אל מישהו, מרגישים שאלה מלים זולות, מלים שהוא לא ממש מרגיש.

כאשר הוא מרגיש מהבפנים שלו, מרגישים, אלה מלים היקרות לו מפז.

הערך של המלים נובע מההרגשה כלפיהם, ההרגשה האישית של כל אחד ואחד.

כך קורה שאחד אומר מלה שגורמת לכעס אצל השני והוא/היא לא ידעו.

דוגמה למה שקורה לי עם הבן שלי.

הוא משתמש באותן המלים שגם אני משתמשת בהן, אך בכל זאת כל אחד מאתנו נמצא במקום אחר.

ובכל זאת, למלה יש מקום חשוב בחיינו, כך אנחנו מתקשרים או לא.

שבוע הספר בפתח, הערוצים חוגגים עליו, זה נשמע לעתים כל כך מנותק מכל מציאות.

כן, אך כך הם חיינו לאחרונה, התקשורת עושה את תפקידה כיאה.

היא משבשבת לנו את צורת החשיבה העצמאית.

לכן נוצר אצלי המושג מלים זולות/מילים בחינם.

וכל דבר נשקל בהקשר של כסף.

האם שולם על כך או שמא לא?

הכניסי את הכסף לשיחה והמשמעות משתנה כהרף עין.

הכנס את התוצאה לשיחה, הכנס את הכוונה והמשמעות מקבלת אופי אחר, כל דבר שאנו אומרים שלאחריו זה גורר עשייה של זמן קצוב (ימים, שבועות, חודשים, שנים, כל החיים) המשמעות מקבלת אופי אחר לגמרי.

מי ששכח, כמוני, אולי כדאי לזכור את זה, שזה יהיה אל מול עיניו כל הזמן.

קמתי בבוקר, ארגנתי את הילדים לבית ספר, סדרתי את הבית, טאטאתי (כי המצב היה מאוד, אבל מאוד גרוע) והתיישבתי לראות אימיילים.

התחלתי לכתוב לבלוג, התעייפתי כל כך שהלכתי לישון (השעה 9 בבוקר).

קמתי שעה אחרי (בינתיים שמתי מכונה לכביסה) ובעוד אני תולה כביסה המחשבה שלי התהפכה לגמרי.

וזה הביא אותי לאבא שלי.

אבא שלי בן 81, עדיין עובד כאילו הוא בן 18.

איך הוא מתמודד עם חולי וקושי?

הולך לרופא.

הוא היפוכונדר, כל ישותו היא, שבוע עבודה מטורף והליכה לפגישה עם הרופא התורן שיעשה עליו ביקורת שבועית, חודשית, שנתית.

המושג זקנה לא קיימת אצלו כלל, אין דבר כזה, "זקן", אין אצלו ולא קיים אצלו רגשות, העניין נמחק שנים לפני, אולי כשאמי נפטרה, אולי הרבה הרבה קודם.

למה נזכרתי באבי, כי עכשיו שאני מגדלת שני צאצאים בני 9 בדרך ל-10, אני קולטת איך אבא שלי חושב ואיך סבתא שלי (עליה השלום) גידלה אותו, גם היא הייתה כזו שעבדה עד דקותיה האחרונות ולא חשבה כלל על מחלה וזקנה.

לי יש כבר פרספקטיבה (האחים שלי והצאצאים שלהם) על התוצר, וואלה, איזה מהפך מחשבתי?!

ואחר כך, גם אני צריכה לענות לדודה שלי, בת ה-77 למה אני עדיין מתעסקת עם אבא שלי.

אצלי הרגש התעורר לחיים כשאמי מתה, אני תמיד אומרת שאמי נתנה לי את החיים.

אצל אבא שלי לא קיים רגש, הוא הרג אותו מזמן, מזמן.