אני נכנסתי לתקופת אימונים קדחתניים.
יום יום מגיע עוד משהו חדש שעלי לשנות את דרכי בו.
היום, לאחר ויכוחים קדחתניים, נתתי לילדי ללכת לברכה לבד.
הם המאמנים הטובים ביותר שלי, הם מאלצים אותי להתאים את עצמי אליהם, נו מה, הם כבר כמעט 10, בטח שאני צריכה להתאים את עצמי אליהם.
אני מאוד מעודדת את הרצון שלהם לעצמאות, אני כל הזמן אומרת את זה ומצד שני, כשזה קורה, יש לי צביטה בלב, עוד משהו שאני משחררת.
אני יודעת שאצלי הדברים הולכים כך, יש לי בת בת 19, ואתה קבעתי את הכללים בשבילי.
מצד שני, נולדו לי שניים, בבת אחת, והם אחרים לגמרי והם גם בנים, וזה מונע ממני לעשות השוואות ומצד שני, אני זקנה, אז אני נרדמת לפעמים בשמירה.
גם הזדקנתי, גם התפקוד שלי ירד בגלל הנכות שהתגלתה לאחרונה ואני לומדת לחיות אתה, גם אני אוספת מידע ליצור את עצמי מההתחלה, טבולה רסה, ואני מרגישה כמו ילד שרק עתה החל ללמוד ללכת.
הכל חדש לי ואני גם מסרבת לראות בדרך הקודמת.
לדוגמה, היום דברתי עם ע. היא ספרה לי איך היא חוותה נוכל במהלך שנה וחצי.
אני כבר מכירה לפני ולפנים נוכלים שכאלה.
מה זה מרגיז אותי ההתנהגות הזו.
מרתיחה את דמי.
אך, לשם שינוי, לא נכנסתי למצוקה, לא כעסתי, כך שהמוח שלי הפסיק לעבוד כי הרגשות השתלטו.
ההפך הוא הנכון.
קודם כל קלטתי עד כמה היא תפוסה, הזכירה לי איך אני הייתי תפוסה רק לא מזמן.
והראש שלי החל לעבוד, איך להתמודד עם סוג נוכלות שכזה?
אני צריכה ללמוד את דרכי מההתחלה.
אני כבר יודעת לזהות.
אני מקווה לא ליפול למצב שכזה אך זה אפשרי.
רק לפני שבוע, חולה ביקש ממני, התפרנית, 15 שקל לתרופה.
נתתי לו 50, כי לא היה לי עודף.
הוא אמר שהוא רץ לפרוט לי וכבר חוזר.
אני עד היום מחכה.
שניה אחרי שנעלם משדה הראיה שלי מיד קלטתי איזו שטות עשיתי ואיך זה ששוב נפלתי ברשת הזו.
כמה הוא אומלל שהוא יכול לעשות דברים כאלה.
כן, קראתי במקום כלשהו, שהפעם הראשונה היא הקשה, אך יש לנו כבני אדם מנגנון, והפעמים אחרי זה, זה נהיה קל יותר ויותר עד שזה הופך לחלק מאתנו ואף שכחנו מאיפה זה התחיל.
זה מה שקורה עם הנוכלים האלה.
צריך להפסיק אותם בשפה שהם יכולים להבין.
אני אלמד, זה רק עניין של תרגול.
לעזור לע. זה חלק מהלימוד שלי איך להתמודד עם מצבים שכאלה.
האצבעות שלי רועדות, אני מרגישה אט, אט, איך סוג אחד של התייחסות מפנה מקומה לאחרת לגמרי.
כאילו אני משילה מעלי עור ישן ושחוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
