קורה לי משהו מאוד מעניין.
אני מרגישה כאילו "הייתי" בתוך ערפל.
לאט לנגד עיני העננים מתחילים להתבהר ומתגלה מראה בהיר וחד ככל שאני מתקרבת.
לפני, הייתי בתוך הערפל ולא הצלחתי לצאת ממנו, הראיה הייתה מטושטשת כל הזמן, הדברים לא היו זזים, רציתי לשנות ולא ידעתי איך, הרצון שלי לשנות את הערפל למשהו בהיר, הטריף אותי.
ידעתי בודאות שאני לא רוצה להיות בערפל כל הזמן.
כל פעם שהייתי קוראת ספר, משהו בתוך הספר ניקה לי את הערפל.
כאשר ראיתי סרט, שוב זה היה קורה לי.
ההתעלות שאנשים אחרים יכולים להגיע אליה נתנה לי את הכוח לדעת שזה קיים.
הבלבול שבין שני עולמות הטריף אותי.
השאלה איך יכול להיות שאני פוסעת בין שני עולמות והאחד לא מוכן להודות בכוחו של השני?
מדברים על כך באופן פתוח, אך זה הרבה יותר מבעייתי.
משהו מתחבא שם ומונע מזה שזה יהיה פתוח לעיני כל ולגיטימי כמו ללכת לשרותים או לצחצח שיניים או לאכול.
משהו מפריע שם.
את זה אני רוצה לפצח, אני רוצה לראות בהיר, אני רוצה לחיות במלוא הפוטנציאל שלי כאשר דבר אינו נסתר והכל שקוף לחלוטין.
רק שם נמצא ההמשך, כך אני חושבת, כך אני מרגישה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
