המציאות מחייכת אלי שוב

קמתי היום עם מצב רוח מוזר.

למה מוזר?

כי אני לא מצליחה להתארגן על עצמי.

יש לי רגשות מעורבים ממה שקרה אתמול, רגשות מעורבים ממה שעומד לקרות היום ורגשות מעורבים על מה שעומד לקרות במהלך השבוע הקרוב.

התחושות שמלוות אותי היום הן רק יציר מחשבותי של הבוקר, שעוד לא התחלתי להתאפס על עצמי, פחדים למה שעומד לקרות, חששות, אי רצון להיות באותם מקומות בהם הייתי פעם ורצון עז שאוכל להראות משהו אחר.

יחד עם זה, עוברים בראשי הסרטים הגרועים מכל, החששות הקשות ביותר והיום אני יודעת שהכל מתרחש בראש שלי, הסצנות הן התיאטרון שלי.

עוד לא קרה כלום.

אני מחפשת מקום להיות בו.

אחד מבני רואה סרט.

אחד אחר שוכב במיטתי והוזה הזיות.

בתי ישנה, אחרי לילה סוער.

ואני מחפשת את מקומי.

אלך לשבת עם בני שרואה סרט.

בורחת מהמחשבות של עצמי.