המציאות מחייכת אלי שוב

כך נאמר לי היום.

הרקע לאמירה הזו הייתה שאני באתי לקחת טפסי 17 מקופת חולים והפקידה שישבה בדלפק, לא היה לה להחזיר לי עודף מ-50 ש"ח.

הייתי צריכה לשלם 24 ש"ח.

אז כך, לאחר שביקשה כרטיס אשראי (אותו אין לי כי אין לי כסף, אני אזרחית סוג ז'), עשתה סיבוב בכל הקופה ולא מצאה מושיע, ושלחה אותי להביא עודף.

אני עם מקל, בסניף מרוחק מכל מקור כסף ותשלום ב-40 מעלות חום.

אני הלא אנושית.

הלכתי להביא אחד מילדי שישן אצל חבר (יש לי עוד חודש את האוטו, הללויה), עברתי דרך המכולת, קניתי משהו, קבלתי כסף, בדיוק כפי שנדרש, חזרתי לקופת החולים, לשלם את טפסי ה-17.

שלמתי בעוד חולה נוספת "העיזה" לבוא עם 50 ש"ח והסיפור חוזר חלילה.

אמרתי לפקידה, שדרך אגב היא סופר נחמדה ואנושית שהיא ממלאה משרה, היא מקבלת משכורת מקופת חולים ומתפקידה - כנציגה - לדאוג לעודף.

וכך, בפליטת פה אמרתי לה, אין לי בעיה, אני מוכנה להתחלף אתך, אני אעבוד, אני ארגיש טוב ואת תתרוצצי בחום לחפש עודף ל-50 ש"ח.

התשובה שלי הייתה "את לא אנושית!"

חבל, היא חמודה, היא לא מכירה אותי ואני לא אותה, ההבדל היחיד הוא, שהעזתי להגיד משהו שהוא נכון בעליל אך שקשה לה למלא אחריו, אמרתי לה: "קשה לך? דברי עם הנהלת המחוז שיתן לך את התנאים הנדרשים לתפקד".

אך לא, הקטע האנושי שלה לנצל את ה"כוח" שקופת חולים נתנה לה לקבוע עלי ש"אני לא אנושית!"

כי עכשיו הלא אנושית שבי, בעלת המחשבה, יכולה לשקול בקור רוח (וללא רגש, כי הרי אני לא אנושית) האם מתאים לי לחיות או להיות שבויה בדעתם של פקידים שהתפקיד משבש את שיקול דעתם.

חבל.