המציאות מחייכת אלי שוב

הכל נראה לי חדש.

למרות שיש לי דה ג'ה וו היסטרי, בו כל מיני דברים שקרו לי בעבר חוזרים וצצים בצורה מאוד לא נעימה, כי כבר ראיתי את המציאות כך פעם אחת.

פתאום גיליתי שאני יכולה לראות את המציאות במספר דרכים חלופיות.

לא רק זה, אני יכולה לשנות את ההתבוננות שלי, כלומר, אם צצה לי התייחסות מסוימת, המחשבה שלי מאפשרת לי היום לבדוק באיזו דרך אני רוצה להתייחס לדברים וברגע שאני בוחרת, כך זה קורה. זה חדש לי, היום קלטתי את זה.

הכל התחיל מד'.

אני יודעת שמעורבות רגשית שלי עם דברים מזיזים אצלי הרים.

אני קלטתי רק בימים האחרונים שברגע שמישהו רואה משהו עלי שאני לא ראיתי ומוכן להגיד את זה במלים ולא מנצל את זה לרעתי, כלומר, נניח שהוא מזהה צורת התייחסות, שאני לא ערה לה, והוא ממלל אותה במלים, ואני קולטת שזה נכון, פתאום כל ההתייחסות שלי משתנה. קודם לא ידעתי ועכשיו אני יודעת.

לא קל לאפסן 30 שנות חיים בוגרים, בלתי אפשרי להתכחש למה שלמדתי על המציאות ובעיקר על עצמי, כמסתכלת ובודקת את המציאות.

מצד שני, הפחד הפסיק לנהל אותי.

הראשונים שעושים לי את זה, כמובן, הם הילדים.

אך לפניהם יש מישהו חשוב לא פחות וזה הגבר שאני נותנת לו סמכות שווה על חיי ומאפשרת לו להיכנס אליהם.

לא פשוט למצוא בן זוג שאתייחס אליו בגובה העיניים.

וד' רק לפני כמה ימים הדגים לי בצורה מדהימה את שאני עושה ועל כך קיבל אצלי מקום של כבוד.

יש לי טבלה (שאולי בעקבותיו אתחיל להיות ערה לזה יותר) שאני מציינת את הציון לפי אחוזים של כל פעולה ופעולה.

סך כל הציונים (בעד ונגד) יתן את התוצאה של אם זה בבית ספרי או לא.

סדרי העדיפויות שלי מאוד ברורים לעצמי ואלה ישתנו ככל שהילדים שלי ידגימו שהם בשליטה על החיים שלהם.

הכל לגמרי ברור.

בימים אלה פתחתי משחק חדש.

אתמול שחקתי עם ילדי טאקי וקלטתי שכן, הגיל מאוד משמעותי.

אני הולכת לשחק עם בני גילי והשאיר את ילדי לטפל בענייניהם.