העבר הוא לא ההווה
השקר והאמת שני צדדים של אותו המטבע.
אני קוראת עכשיו פרק מעניין בתולדות השקר בספרו של אדיר כהן.
אחד הדברים המעניינים שגיליתי, שלנו כנשים יש אינסטינקט שהוא מעבר לשקר.
אנחנו דואגות לחיים.
אך אני צריכה להפסיק להגיד "אנחנו" כי אין דבר כזה.
יש אני.
זה יתאים יותר למצב שלי, אני חושבת כך ולא אחרת, אך זה לא רק מחשבה, זו גם תחושה, זה גם רגש וזה גם השקט שאין לו מלים.
אני מרגישה את הגוף שלי, אני יודעת איך הוא מתפקד או לא.
כבר קרה עשרות פעמים, שמה שהרגשתי לא היה נכון בסופו של דבר.
אך גם קרה עשרות פעמים שמה שחשבתי לא היה נכון בסופו של דבר, גם כן.
כבר הייתי באותו המקום שבו, דבר לא היה נכון, לא מחשבה ולא רגש.
אני היום במצב שאין דבר נכון ובמידה שווה אין דבר לא נכון.
יש מה שיש.
יש ניסיון כלשהו, יש מה שקיים כרגע, יש מה שהחלטתי שיהיה בינתיים וכל השאר מתחלף כל הזמן.
התוכנית שלי היא לצאת ממעגל הקסמים אליו נקלעתי כאשר החלטתי להסכים לדרך העולם המקובלת היום, שזה אומר, להיות מלווה בבעל, שביחד נעשה ילדים, ולהיכנס למסלול שמוכתב מראש, כי אין באפשרותי כלל לקבוע את המסלול בכוחות עצמי.
אין ביכולתי להתחרות ברעה הקיימת, אלא אם אמצא את דרכי, כי זו השיטה היחידה הקיימת לדעתי, מתוך מה שאני רואה.
להיות לגמרי ברורה מה אני הולכת לעשות עם עצמי, להיצמד לשקרים שמתאימים לי ולהיות נאמנה להם ולבנות את "ביתי" כך שאלה יתאימו למה שאני רוצה וכל השאר לשים הצידה.
כך אנשים מצליחים עושים, אלה שיודעים לארגן לעצמם את החיים של עצמם ולעשות את הגיחות למציאת הדברים שעדיין לא מסודרים להם.
אני שוכחת לפעמים את העתיד וההווה ונכנסת למצבי הרוח של העבר, ופתאום אני נזכרת, עושה ניעור ראש אופייני וחוזרת להתאפס.
עכשיו זה קרה לי.
למדתי משהו חדש אתמול.
אני יודעת לאסוף מידע, ידע זה כוח.
אני צריכה לנצל את הכוח שלי לאיסוף ידע ולעשות עם זה משהו שיעזור לי מבחינה כלכלית.
עלי לנצל את החוזק הנפשי שלי וגם איתו לתפקד.
להתחבר לאנשים שכמוני ולראות רק קדימה.
אני במדרגה הראשונה, בפתח הבית החדש.
לבית אין עדיין קירות, אך אני יודעת שברגע שאעשה את הצעד הראשון על המדרגה, הקירות יופיעו.
שקר/אמת? רק שלי, האמת רק שלי, יש רק אחת.
(המשך יבוא – כמובן)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
