המציאות מחייכת אלי שוב

לאט לאט, אני מתאוששת מהרוע הזה.

אופס.... לא התכוונתי.

ואנחנו בזמן סליחות.

הבת שלי סיפרה לי קטע קטן משיחה שהתנהלה בינה לבין הבוס הדתי שלה, שהוא ניסה לשכנע אותה שלצום זה דבר חשוב.

כבר מזמן אני יודעת שהמושגים מבולבלים לגמרי אצל הרבה אנשים ולמלים יש משמעויות מעוותות ללא ספור.

אני מתחילה להוציא לאט לאט, את האף החוצה כמו חפרפרת, לכתוב לתוך מסך, שם אף אחד לא רואה, או מקסימום ארבע וחצי אנשים רואים מה עובר לי בראש.

אז מה? אפילו אם מיליונים יראו מה עובר לי בראש, זה משנה במשהו את היום יום?

זאת השאלה שמטרידה אותי, לשנות את היום יום שלי.

לקבע את הדברים הטובים ולהוציא מהסל את הדברים המציקים.

כן, אני יודעת, יש פרק שעדיין אני צריכה לכתוב אותו לעצמי. לזה אני מקדישה את השנתיים הבאות.

לקח לי 30 שנה להבין ולכבד את שקורה לי בפנים ויקח לי עוד שנתיים להוציא את זה החוצה כך שאגע בקצה קצהו של התחלה של ערוץ חדש, אותו ערוץ שבו, אני במרכז החיים וכל שנותר זה להכניס לחיי את הנפשות שידאגו לי, שיאהבו אותי, שאני אהיה משמעותית לגביהם.

כל השאר, עשיתי לפני 20 ו-10 שנים, כשהוצאתי שלוש נפשות מהבטן שלי.

אני עובדת קשה עוברן, דואגת לכל פיפס שלהם.

אני לאט לאט מתחילה לעשות סדר בבלגן.

איפה אני ממוקמת ביקום.

מה החשיבות של הלידה שלי.

לאן פני מועדות.

בשביל מה אני פה (בעולם).

סדר של האדם למקום (כמו שהבוס של בתי הגדיר את זה).

אני לא המצאתי את הגלגל, זה ברור, אך מרגע לידתי, אני הייתי צריכה ללמוד מי אני ומה אני ביקום הקיים, וזה לא תפקיד קל, קשה כמו להמציא את הגלגל.

לצערי, בגיל מאוד צעיר קלטתי שמה שהורי לימדו אותי וטפחו בי, לא משמש אותי ואף פוגע בי כבן אדם, (אופס, רוע לא בכוונה).

לכן, לקחתי תרמיל ומקל ויצאתי למסע לברר עם עצמי. מה תפקידי האמיתי ביקום ומה טוב לי ומה רע "לי".

זה היה מסע ארוך, רק בימים אלה סיימתי חלק גדול ממנו, ונותר לי רק, בתוך כל הדברים שכבר עשיתי, לאסוף את החלקים הטובים, לעגל פינות ולעסוק בדברים שלא עסקתי בהם, כי הייתי טרודה מדי וידי היו מלאות. נשאר לי למלא חורים חסרים, אלה שנוצרו מתוך חוסר זמן, ידע ורגש.

זה היה מסע!!!!!!!!! חבל על הזמן (כמו שנהוג להגיד בימים אלה).

הרבה דברים לא תפקדו כמו שהדעה הקדומה ספרה עליהם, הרבה דברים זועזעו, האמונות לא עמדו במבחן המציאות, אך אני חיה, נושמת, חושבת וממציאה לעצמי את העולם שלי (איזה כייף שזה אפשרי!!).

עולם האישה.. הוא לא כעולם הגבר. נקודה.

העולם שלי, הוא רק ואך ורק שלי.

אשמח לשתף אותו אם מי שירצה לשמוע בלי ביקורת ובלי שיפוט.