המציאות מחייכת אלי שוב

אני מפתיעה את עצמי כל רגע.

החלטתי שאני מתחילה השנה שנתיים בהם אני בודקת עם עצמי מה אני רוצה לעשות במהלך ה-30 השנה הקרובות.

במהלך השלושים השנה שעברו, קלטתי והבנתי את כל מה שהוביל אותי במהלך השנים האלה וסגרתי חשבון עם כל מי שהיה לי לסגור חשבון איתו.

סגרתי חשבון עם עצמי.

אין דבר שנשאר פתוח, הכל קיבל את מקומו בארון המחשבה שלי ודבר לא נשאר לא פתור.

מה שהיה, לא ניתן לשנות, רק ניתן לשנות את היחס שלי כלפיו היום, כך שאוכל להמשיך את דרכי קדימה, לסיים את שלושים השנים שנותרו ביושרה ובהרגשה שאני שלמה עם עצמי ודרכי.

יש דברים רבים שהם כלל לא נכללים בתוך הנושא הזה, כי זה לא משנה ולא שואלים אותי מה דעתי.

זה גם לא ממש משנה מה דעתי, כי הדעה שנחקקת הינה הדעה שנמצאת בתקשורת וגם היא נמחקת כדי לפנות מקום לדעה הבאה.

מה שנשאר אצלי זה מה שאני שרטטתי לאורך השנים, חלק במודע וחלק ללא כוונה תחילה, פשוט זרמתי את זה.

לא מזמן הרגשתי שהייתי רוצה להיות צעירה ואני מסרבת לראות את עצמי אדם בוגר, פשוט הייתי רוצה להישאר צעירה לנצח.

יש לנו את זה, לכולנו.

בפינה קטנה של הקיום שלנו.

מצד שני, כבר התווספו שכבות של דברים אחרים, שעשינו במהלך השנים, שחלקם כבר לא יכולים לשמש אותנו עוד.

ואנחנו צריכים לדעת לפנות את המיותר, להשאיר את השימושי וללכת הלאה לשלב הבא.

לפנות מקום לאחרים שיעשו את השגיאות של עצמם, ולהתחיל שלב שנוכל לעשות את השגיאות שלנו.

זה כנראה מהות הגדילה.

הדבר היחיד שמשתנה בעצם, זה אנחנו עצמנו והראיה שלנו את המציאות. יש דברים שלא צריכים ממש להשתנות, והם משתנים בקצב שלהם, ובמה שהם מובלים ומובילים להשתנות. ואנחנו, אנחנו גם צריכים להשתנות אך אחרת, לא בדרך שמקובל כל כך לדבר עליו.

חבל שלא מראים יותר את הדרך הזו, אני צריכה טיפים ודברים שיכולים להוביל אותי בדרך, היצירתיות שלי קצת התייבשה.

הכוח שלי לא בידי כפעם.

אני מרגישה חבוטה ומיובשת וחסרת כוח להתרומם מעל פני הרצפה הקרה.

לא תאור רע, לא תאור טוב, פשוט עובדתית, זה באמת כך.

אני עייפה.

סחטתי את כוחי עד דק.

יש מקום שאוכל לשאוב ממנו כוח להמשך דרכי?