המציאות מחייכת אלי שוב

המפגש שלי עם BLEEP  (http://www.whatthebleep.com/guide/)  האיר את עיני.

אני ידעתי מזה שנים שאני קולטת קשיים של המציאות, לא רק אני, אלא יש אנשים רבים שקולטים את הקשיים האלה.

אני יודעת שזה לא נסתר ושרואים את זה לגמרי.

אני יודעת שצריך לדעת לתפקד עם הקשיים ולהתמודד איתם, קרי, לא לטאטא אותם מתחת לשטיח ולהגיד "זה לא קורה", אלא, להביט נכוחה ולהחליט החלטות בהתאם.

אמנם יש דברים שאפשר לתת להם לעבור, יש אחרים שצריך לעשות כדי שיקרה משהו.

דווקא ל-X שלי הייתה ואולי גם יש את התכונה הזו שמביאה אותי לעשות דברים.

אך, איתו עשיתי את כל הסיבוב והבנתי לאן זה מוביל אותי וזה לא לאן שאני רוצה.

כעת, אני נמצאת במקום שבו אין את ה-X שלי יותר ואני יודעת שאני צריכה את ה"אדם" שלי שיעשה לי את מה שה-X שלי עשה, כלומר, לא, לא אותו הדבר, אך שישלים אותי.

לזה אני קוראת 1+1=3 http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=52790&blogcode=1049810

לכך, שמה שאני עושה ומה שהוא עושה מוביל ל- דבר שלישי שיכול להתקיים רק מהשילוב של שנינו.

הנושא הזה כל כך ברור לי, אני יודעת מתי הוא נוצר ואני יכולה לראות בעיניים שלי את מה שראיתי אז.

זה לא פשוט כלל, עובדה אני 30 שנה אחרי ועדיין לא הצלחתי ליצור את זה, למרות שכן, הצלחתי אך נכשלתי, כלומר, זה אומר שזה לא כל כך פשוט כמו שחשבתי בתחילה (כשלא היה לי ניסיון).

היום יש לי, יש לי המון המון ניסיון.

אחד הדברים שאני עסוקה בו היום זה להמציא פתרונות שונים מאלה שהתרגלתי אליהם.

לצאת מהמסגרת ולחשוב אחרת ממה שאני רגילה בדרך כלל.

אתמול קרה לי מקרה שזו דוגמה טובה למה אני מתכוונת.

יש לי כבר למעלה משנה משהו שמדי פעם מתקשר אל הטלפון שלי עם פקס, היות ואין לי פקס השיחה מנתקת, אך היות ויש למכשירים היום התחכמויות, כפי הנראה זה מצלצל שוב ושוב, באופן אוטומטי מספר פעמים ותמיד בלילה.

לדעתי האדם שאצלו הפקס לא יודע לתכנת אותו והוא גם לא מודע שזה קורה.

(לי היה מכשיר כזה שגם אני לא ידעתי לתכנת – אני מכירה את התופעה).

היום, אחרי שנה, ובעקבות זה שהחלפתי את הטלפון ויש לי שיחה מזוהה, מצאתי את המספר של המטריד.

התקשרתי ל-166 וביקשתי שינתקו אותי ממנו.

נשלח פקס אליו שכך יעשה.

בקיצור, אני במעקב, יש תקווה שהנושא הזה יפתר.

כן, המציאות שלנו משתנה כל הזמן, אנחנו הנשים יודעות את זה, כי אנחנו עוקבות אחר השינויים מהטלוויזיה של הילדים והתגובה שלהם.

לפחות כך אני עושה.

אני חיה, אני עברתי את כל נושא הרגש והבנתי את הקושי שנוצר אצלי.

אני לגמרי חיה, ויש לי רצון עז לחיות עד לפחות 30 שנה במיטבי.

בדיוק אתמול אמרתי לחבר שלי שאני לא מרגישה שאני בת 50, שאני חיה בתחושה של אני חסרת גיל.

אני חסרת חוקים חברתיים.

אני חסרת התייחסות לעצמי (אני גם לא רואה את עצמי בעיני האחר).

אולי זו הבעיה?

אולי כאן אני מתקשה?

פתח לחשיבה..............