יום חדש הפציע.
היום החדש התאפיין בבלוג של אדם מאד מיוחד שאני מעריכה מאוד ועדיין לא ממש קולטת מה הוא מביא איתו עבורי, אולי השנה אתמודד עם זה.
היום הקיץ עם חלום, שבו כעסתי על האקס שלי, כששנינו נשואים אך אני אומרת לו מפורשות בחלום "אתה רואה שאנחנו לא יכולים לחיות ביחד?" על רקע כעס גדול מצדי על משהו שהוא מצפה ממני שאעשה ואני לא מסוגלת.
התעוררתי כשבתי צועקת "אמא!" כשלמעשה פשוט, הלכה לישון מאוחר אתמול, חגגה את הסילבסטר, כיאה לצעירה וחיננית והבוקר קמה מעורפלת והדבר הראשון שצעקה זה "אמא".
זה הזכיר לי שאני ילדתי אותה ואני צריכה לסעוד אותה, כי אני בחרתי.
וגם בחרתי לסעוד את בני, שהתעוררו קצת אחרת, אך גם אותם בחרתי והם אהובים לי.
ובחדשות סיפרו על נכה, שנפל מהכסא (תוך מעבר מהכיסא למיטה) והחתול שלו (אותו אילף ללחוץ על כפתור הטלפון לצלצל למצוקה) אראה פעם ראשונה את שאדונו אילף שנים. יש תקווה, אה! (שחתול יחליף את התפקיד של האישה!!!!!!!!!!!! חה חה חה).
יש לי חברים רבים שהנפילה מסוג כזה הוא עניין של יום יום אצלם.
אני מצהירה כאן, בראשון לשנה החדשה, שאני הולכת לקדם את הנושא של הנכים ויכולותיהם המחשבתיות וחוסר יכולותיהם הפיזיות השנה, זה הופך להיות אצלי פרויקט.
ובכלל, התחלת שנה עם מזג אויר מדליק (פתחתי את החלונות לעולם).
שיהיה לכולנו שנה נפלאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
