כמו תמיד, אסור לי להגיד מפורשות שאני מרגישה טוב, כי אז מתחיל הרע לצוץ מייד, כאילו להזכיר לי שאני לא אתפוס תחת.
הפעם החלטתי לתפוס את השור בקרנו.
הפסקתי להתייחס לדברים כטוב או רע (כפי שאני נהגתי לעשות עד לא מזמן) והחלטתי לראות כל דבר שקורה בגישה הזנית – כאילו, זה מה יש.
לפחות כך אני קולטת את הזן.
בסופו של דבר, ממה שאני חוויתי, כל אחד נמצא במקום שהוא נחת בחייו, וכל אחד עושה עם זה את שהוא יכול, גם עשירים וגם עניים.
לכסף אין פתרון לכל הקשיים שיש בעולם ובכלל, טוב/רע, אלה מושגים שהמערב הכתיב מתי שהוא, זה לא היה כך תמיד.
אז, אני החלטתי לחיות עם מה שיש.
אז החתול שלי גוסס.
כשהכלבה שלנו קבלה גידול מכוער ברגל, היה לי ברור שהיא הולכת לסבול, והחלטה לגאול אותה מייסוריה היה ברור. אז לקחתי אותה לרופא לעשות זריקה.
אז הייתי צעירה מאוד. הבת שלי הייתה בכתה ב' והיא לא תשכח לי את ההחלטה הנוראית של אז.
היום, שהחתול לא מרגיש טוב, מילל, משלשל בכל הבית, מסריח וכואב, אני החלטתי לא להתערב, כל עוד אני יכולה ולתת לילדים להתמודד עם המצב.
אחד מילדי שלא הרגיש בנוח עם היללות שלו, נתן לו לאכול ולשתות ואחרי כמה שעות כל הבית הסריח מהקקי שהוא שלשל בכל הבית (כולל ארגז המצעים שלי).
מצבי הכלכלי רע (היום הזכירו לי שאני עושה דברים שאני לא אמורה לעשות).
אני מנסה כל הזמן לפתור את הבעיה, המצב לא קל בכל המדינה, ומצבי יהיה כלום לעומת מצבם של רבים אחרים, כולנו באותה הקלחת שמעליה הדג, שעובר ניתוח מעקפים עכשיו (במחשבה שהוא "לעולם" אבל "לעולם" לא ימות).
נו טוב, ואחר כך, אני אשמה (האישה).
יש לנו טבע אנושי חדש, כול אחד חושב שהוא הוא / היא היא יודעים את ה"תשובה הנכונה" לחיים.
לאחר סיבוב מאוד מקיף הגעתי למסקנה שלאף אחד אין את התשובה הזו וכל אחד צריך לעשות את החשבון שלו/ה.
אני כעת בעניין שלחפש את החשבון שלי (היו לי כמה דברים לעשות בדרך – כמו למשל ללדת תאומים בגיל 40), קולטת, טעות בימינו, אך גם לא טעות בהשוואה לדברים שזכיתי להם בהיוולדם.
התקופה ה"קשה" תעבור ויגיעו גם ימים טובים יותר – מה עכשיו החיים לא טובים?
בזה אני עסוקה עכשיו – בלראות את הטוב מהמצב שנקלעתי לתוכו (בחלקו נקלעתי – בחלקו זה היה מתוך בחירה).
אני יודעת היום, למשל, שלוקח זמן להתאפס על המצב ולקלוט מצב חדש, אני חושבת שעשיתי עבודה יפה.
אני מפשילה שרוולים וממשיכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
