המציאות מחייכת אלי שוב

היום עשיתי חשבון, ביום שלישי משעה 5 ועד אתמול (יום חמישי) בשעה 9, קרו לי המון דברים בבת אחת.

ואולי זה לא היה כך?

אולי היה שם טריגר?

איפה היה הטריגר?

יום שלישי כשחזרתי הייתי עוד בסדר.

יום רביעי בבוקר קרה משהו יוצא דופן, אולי אז קרה הטריגר?

מאותו רגע, אני הייתי אדם אחר ורק אתמול בשעה 9 בערב, הרגשתי שאני מתחילה כביכול "לחזור לעצמי"!

אלה המינוחים שלי, האם זה כך?

זה הכול בתחושה שלי. מישהו שמסתכל עלי מבחוץ לא רואה את זה כמו שאני חווה את זה.

זה פעם ראשונה שאני חווה משהו שאני מכירה היטב אצלי, ואני יכולה להתחיל לפרק לגורמים. רק הרגע קלטתי, אני כבר שנים מסתובבת עם זה ורק עכשיו, הרגע, קלטתי ורק הרגע אני יכולה להיכנס למנהרה הזו פנימה.

בחברה שלנו לא מדברים עליו כך. כפי הנראה, זה בהחלט יוצא דופן.

יש אנשים שיודעים על מה אני מדברת, למשל, דודה שלי.

היום יש לה יום הולדת, ויש בינינו שיחה ONGOING של שנים, מי זוכר ואיך זוכרים את הימי הולדת.

אני שכחנית מטבעי, פרט למקרים בהם אני משום מה, ללא היגיון שאני יכולה להסביר אותו, זוכרת.

היום כשדברתי עם דודה שלי, דברנו בין השאר גם על מה שקרה לשרון.

אני: שמעת?

היא: בטח. מי לא שמע?

אני: נו טוב, עם כזה משקל.

היא: לא, זה לא רק המשקל. את יודעת? אני והוא באותו גיל.

אני: וואלה?! את רואה כמה שאת שמורה טוב? את יודעת שהוא היה חתיך כשהיה צעיר?

היא: באמת?

אני: כן, כשהוא יתפגר יתחילו להראות את הצילומים כשהיה צעיר ותראי.

היא: די........ הוא עוד לא מת.

אני: טוב, מתי שהוא ימות, הוא יותר קרוב ממני. (ססתתםם) הוא היה שפיף לא קטן ואת השיר "עם הבלורית המתנופנפת" כתבו עליו! (הייתה לו בלורית בלונדינית בצעירותו).

אתם מדמיינים את השיחה?

אני כל כך עסוקה בעניין שלי, שאני מתקשה לקלוט שאנשים מגיבים כפי שמגיבים מהאירוע שקרה לשרון.

למה המדינה מגיבה כפי שהיא מגיבה?

אני פוגשת אנשים רבים וכל אחד מגיב מאיפה שהוא נמצא.

הבת שלי הגיבה "טיפה" יותר מהרגיל (מבחינה רגשית), לא משהו היסטרי, החתול שלה מראה סימנים של התפגרות (זה מעניין אותה טיפה יותר).

יום רביעי ראינו יחד חדשות, שאז אמרו שאריק שרון הובהל לבי"ח "הדסה עין כרם" (ספרה שאמרו ארבע פעמים במינימום זמן), והיא גם, בנשימה אחת, רואה חדשות גם כשקורה פיגוע וגם כאשר מדווחים על חבר שנהרג במחסום והיא למדה עם החיים שלה, שלא לקחת לריאות עד אשר זה נוגע לה אישית וגם אז צריך להיות באמת משהו חזק שיזעזע אותה. מסכנה, כמה שהדור הזה נאטם!

אולי זה בריא? אולי זה נכון להם לחוש את החיים כך? ימים יגידו.

הקטנים שלי (שלאט לאט מפסיקים להיות קטנים) מגיבים באדישות, אותם מעניין מה שקורה להם, והחתול. לא מעניין פוליטיקה ולא זקן בן 78 שהולך למות.

החבר שלי בא אתמול וסיפר שכל המדינה על הרגליים בגלל שרון ואנשים לוקחים את האירוע שלו קשה מאוד.

אף אחד לא זוכר לו את סברה ושתילה, כולם זוכרים לו את שעשה רק לא מזמן, ההתנתקות.

זה הוביל אותי לשיחה עם האח שלי.

אמרתי לו, כן, זה הרגל מגונה שהושרש לאורך השנים האחרונות פה במדינה.

"מי סיפר אותך?" (כמעט בלי לשמוע את התשובה. "הוא עשה לך את זה רע, אני אעשה לך את זה יותר טוב!"

שבת נפלאה לכולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!