המציאות מחייכת אלי שוב

יש מעט מאוד אנשים שאני מרגישה שמבינים אותי.

לא, לא כי אני כל כך מסובכת, בכלל לא.

גם לא בגלל שיש לי קרניים, ממש ממש לא.

לאחרונה גיליתי את הסיבה, אותה כבר ידעתי אך בימים אלה קיבלתי תשובה מילולית.

הדעה שלי, למרות שויתרתי עליה פעמים רבות, חזרה אלי ממקומות שונים.

זה לא ממש דעה, זו האמת האמיתית (לפחות כך אני חווה את זה).

למה נדמה לי שזה האמת האמיתית? כי במהלך ה-30 השנה האחרונות העמדתי את זה לא פעם במבחן וזה תמיד קיבל את אותן תוצאות (כמו מחקר מדעי) רק שזה לא מחקר מדעי וזה בהחלט האמת הסובייקטיבית שלי.

אבל מה, כבר קרה לי שדברים מסוימים כאלה חזרו על עצמם (אני מריצה כמה מחקרים כאלה בחיי) וכל פעם זה נותן את אותן התוצאות.

זה לא אומר שזה לא יכול להשתנות, אולי כן אולי לא, אני לא מתפקדת כאילו הן אורים ותומים, אני רק ערה לקיומם.

אני מדברת על משהו שאתמול שוחחתי עם האח שלי.

נראה לי, להפתעתי, שאני ואח שלי רואים דברים בצורה די דומה, למרות שאנחנו רחוקים כבר מספר רב של שנים ורק לאחרונה חזרנו לדבר (ואני מדברת על מספר חודשים, מאז ההתקף האחרון שלי).

עכשיו שאנחנו נפגשים בצורה סדירה, פעם במספר שבועות, יוצא לנו לדבר וכשאנחנו מדברים כל אחד מביא את ההתנסות שלו מהשבועות שלא נפגשנו.

הוא במצב כלכלי מצוין, ואני על הקרשים.

אין מלים לגביו, יש היסטוריה ודעה שלי עליו, מאוד ..........., איך להגיד את זה?

בשנים האחרונות קלטתי שהוא צבוע, מתנסה, יהיר ובכלל לא מבין איפה "אני" נמצאת.

זה על רקע שחלקנו דירה איך שיצאנו מהבית (כשהיינו צעירים) והוא תוך השנה הזאת, התחתן ומהר מאוד עשה שתי בנות אחת אחר השנייה.

ואני, התברברתי בחיים עוד 10 שנים עד שהתחתנתי.

על רקע השוני בחשיבה בינינו, לא מצאתי דבר מן המשותף ורק צרות, אז העדפתי להתרחק ממנו.

לאחרונה הוא מצא את דרכו אלי (באמצעות אשתו) ואני מרגישה שהוא מוצא בי את הדברים שהוא מתגעגע אליהם זה שנים רבות (יחס של קרבה משפחתית) מישהו שמכיר אותו לפני שהתחתן.

כולנו (המשפחה שלי) עברנו טראומה לא פשוטה וכל אחד מאיתנו נשא את זה בלב שנים רבות וכל אחד עשה עם זה משהו אחר.

מסתבר שמכולנו אני הקמיקזית יותר, דבר לא מפחיד אותי, אולי כי קראתי תגר למציאות אחרי שאמי נפטרה וגם קלטתי שהאלטרנטיבה עבורי לא מפתה כל כך.

בטחון כלכלי עם תעוקה ושיעבוד רגשי, לא היו עבורי אף פעם הנוסחה המתאימה.

לצערי, (או לשמחתי, תלוי מאיפה מסתכלים על זה) יכולתי לראות את שמעבר ולא הייתי מוכנה (מלכתחילה), להיכנס לסיטואציה כזו, והייתי מאוד ערה שכשזה יקרה, אני לא אהיה שם.

אני יודעת על מה אני מדברת.

אני קולטת בדיוק ולא יכולה לעשות בכאילו, אני כבר אחרי השיחה המעיקה הזאת.

אין לי שום כוונה להסביר את עצמי, או לרצות שמישהו יבין אותי, כי לא, מסתבר שלא יהיה מי שיבין אותי.

המפתיע, שהאח שלי שעד לא מזמן היה לו עמדה שהוא לא מבין מה אני עושה.

בגלל שיש לו שתי בנות והן היום בנות אמצע העשרה שלהן, הן הן שמצליחות לעזור לי, בנוכחותן להסביר לו (ולא במילים) את שאני עשיתי בזמנו.

כך אני חשה.

אף הגיסה שלי, שהתחתנה בתולה, לא מבינה מה עשיתי, ודירתה דמויית המוזיאון מעידה על כך. (אתמול במקרה הייתי שם, כי אח שלי היה צריך לעשות משהו לפני שהביא אותי חזרה הביתה).

מעניין, כל אחד מבשל את התבשיל שהוא חושב שזה לטעמו, עד אשר זה מפסיק להיות לו טעים (מתוך בחירה) הכל מתוך בחירה.

אני קלטתי שאני בשלתי לעצמי את התבשיל, מבלי שאקרא מתכונים כדי לעשותו, אך שנים עסקתי בהבנת המלאכה הזו, איך יוצרים מתכונים.

היום אני חווה את פרות מעשי.

זה בדיוק מה שרציתי.

זה יצא מבולבל, לא בכוונה, פשוט רק עכשיו קלטתי משהו, וזה יתבהר במהלך הימים הקרובים.

יש דברים שאחרי שהם יוצאים, הם רק מבקשים את המקום שלהם.