המציאות מחייכת אלי שוב

היום בבוקר קמתי עם סימן תאריכים.

אני לא חיה תאריכים, הכול מתבלבל לי בכל והתחושה שלי היא מנותקת מהכול.

אני מתחילה להבין שלמדידה יש חשיבות והחיבור לה חשוב לי ביותר.

הגיע הזמן, אחרי 50 שנה להתחיל לעשות מדידות.

אף פעם לא חשבתי שזה חשוב, תמיד הרגשתי שכשמודדים אותי אני מייד נלחצת, מה זה משנה, הגדילה תקרה בכל מקרה.

לא, היום, כפי הנראה אני מתחילה לספור לאחור, ואני צריכה להתחיל למדוד, לא כי אני בתחרות, לא כי זה חשוב כמות הגדילה, לא כי אני עושה השוואות ביני לבין אחרים, אלא שהמדידה תהיה קנה מידה שלי לדברים. תאפס אותי, תארגן אותי.

זה לא קנה מידה לכלום, פרט לקנה מידה של עצמי לעצמי.

אני קובעת לעצמי, וזה לא בהשוואה לשום דבר פרט לעצמי.

מאיפה זה התחיל?

יש לי עמוד שכתבתי לפני לפחות חודש או יותר – מן רשימות של דברים שאני צריכה לשים לב אליהם.

אני לאחרונה, חלקתי את חיי למדורים ודפים בניסיון לעשות סדר בראש לעצמי, כי כשקורה אפקט הבאולינג, הכול מתערבב ואני צריכה לארגן לי עוגנים להתחבר אליהם חזרה למרכז שלי.

מאוד מחוכם ומאוד נכון.

רק לאחרונה גיליתי שהזן עושה זאת אלפי שנים, קובע מסגרת מאוד נוקשה כדי לתת חופש מלא לעשות מה שרוצים במסגרת ה"מסגרת".

תמיד כשאני נתקלת בדברים כאלה, אני שואלת את עצמי, "למה זה ממש לא הצליח?"

כל מילה שקיימת היום, דורשת בדיקה מעמיקה כיוון שמה שידעתי עד כה לגבי המילה לא תופס יותר.

מהי הצלחה? זו אחת מהן.

וכאן נכנס הדף שדברתי עליו קודם לכן............ שבו כתוב "מעברים – לבדוק באיזו צורה אני עוברת מדבר לדבר".

 WELL ........... אני לא יודעת מי קורא אותי, יש לי כמה שאני יודעת בוודאות, אך אני הקוראת העיקרית האמיתית ביותר, ואני מוצאת שאני עוברת מנושא לנושא כך שקשה מאוד לעקוב אחרי.

לא פלא שאני צריכה מדדים, גם לי קשה לעקוב אחר המעברים.

הואשמתי בחוסר עקביות, בחוסר יציבות, בחוסר התמדה, בחוסר ........... כבר שכחתי, ואני מניחה שזה נכון......... מאוד קשה לעקוב אחרי – גם לי קשה לעקוב אחרי עצמי.

אחד הדברים הבולטים ביותר – שסירבתי להיכנס למסגרת שתורגלה כבר וכביכול מכריזה שיש לה את "התשובה" לסדר.

אף אחד מהשיטות לא ענתה, כי השאלה עדיין לא הייתה ברורה.

ונאמר לי שכאשר השאלה תהיה ברורה אפשר יהיה לדבר על תשובה ברורה, כי השאלה מסתירה לפחות 50% מהתשובה.

א' מלמד אותי המון, הייתי צריכה לחכות שהיולד ויגדל עד הלום כדי שיעזור לי היכן שאף אחד אחר לא יכל.

הנוכחות שלו ביומיום שלי מארגנת לי את הראש.

גם לנ' יש חשיבות מכרעת בתהליך.

בכלל, היום, זה מסוג הימים האלה שאני יודעת למה מיועדים המעברים.

ועד כמה חשובים ילדי בחיי.