המציאות מחייכת אלי שוב

אני תמיד מגיעה לאותם דברים אך בתוספת..............

יש רבים שעזרו לי "להבין איך אני גדלה". היו לי כמה מורים מדהימים כמו רפי לביא, שהעניקו לי את הבסיס המחשבתי ואת הגושפנקה.

אך כפי הנראה זה התחיל מאמי – היא אמנם נפטרה, אך אני חיה מאז בתחושה שהיא נתנה לי את החיים.

דרכה קבלתי את האשנב הקטן הזה שבעדו ראיתי אור קלוש שמחזיק אותי עד היום.

התחושה שיש תשובה, באה ממנה.

אחרת, למה כל זה בעצם?

כן, מאיפה היא ידעה?

היא ידעה כפי הנראה מאמא שלה, סבתי, שהייתה כפי הנראה אישה מדהימה (כך מספרים) אך לא הצלחתי להכיר אותה. אבל הכרתי את אמי ואת דודתי שקצת מזכירה לי פיסות ממה שלא הכרתי באופן אישי. למרות שאני לא מכירה ממש ולמרות שבדרך כלל אני מאוד מתמרדת מניסיון העבר של אחרים, דווקא פה אני מאוד קשובה ו"זה" מוביל אותי ואני צמודה אליו בקנאות בלתי מוסברת ועוזר לי להתמודד עם כל קושי שהחברה מציבה בפני.

כי יש שם אמת שלא קשורה לחוקים חברתיים, יש שם הגיון יקום שהוא חזק מכל חוק שהחברה עדיין לא בשלה להמציא.

רוח ים הזכירה לי את "זה".

למרות שהוא קיים אצלי זמן רב, זה תמיד שם מחכה לרגע ההבשלה. זה יצירת מופת.

אני זוכרת אותו ושוכחת.

כפי שתמיד קורה שאני שוכחת והזיכרון היקומי הזה דואג להזכיר לי שוב ושוב בכל מיני סיטואציות חברתיות משתנות.

אני משוכנעת בוודאות גמורה שהפתרון הוא כל כך פשוט, זה לא רק בשבילי הפתרון, הוא בשביל כולם, כולם יודעים אותו, כי הוא לא קשור לידע והבנה, אלא למשהו יסודי ובסיסי שכל אחד יכול, ויש שם עבודה לעשות (לפנות את הדברים ש"לא" נכונים ומפריעים ל"כן".

כל אחד יכול. כי זה קשור ל"כל אחד". כל אחד מעצב את דרכו מתוך החופש הזה שהחל במהפכה הצרפתית ושכחנו.

וחזר שוב בכל מיני אירועים היסטוריים, כמו למשל, בילדי הפרחים ושוב שכחנו.

או הניו אייג' של היום.

וכל אירוע היסטורי כזה מקנה הזדמנות לעשות שינוי. ליצור תבנית חדשה.

לאפשר לעוד אנשים להיכנס למעגל.

זה עוד לא זה, אך זה טוב ממה שהיו ילדי הפרחים. ובטח טוב ממה שהיה במהפכה הצרפתית.

המעגל התרחב מאוד, אך עדיין לא הגיע ל-MAIN STREAM, אך זה יגיע, לאט לאט יותר ויותר אנשים מבינים שזו הדרך ואין אחרת.

אבל זה אף פעם לא יגמר, תמיד יהיה מקום לבנות הלאה, כי כך הוא טבעו של היקום.

אחד הדברים שאני אומרת לעצמי............. הם לא אשמים ............... הכוונה לאבא שלי, לאקס שלי, או לכל אדם שלא מבינים ולא מוכן "לקבל" את זה.

יש שתי אפשרויות:

יש את הדרך של המחשבה – ששם טוענים – "אין דבר מלבד המחשבה!" "כל השאר קשקוש בלבוש".

ויש את הדרך האומרת – כן, נכון, זה מחשבה, אך יש גם משהו נוסף............ יש את הדרך למחשבה ..................

לדרך הארוכה והממושכת הזו, שלוקחת המון המון זמן, שדורשת מאיתנו להיות באמצע ובאי ודאות מוחלטת ובאולי מתמשך ובפצעים חשופים ורגשות מעורבים (שזה בעצם, מחשבות מעורבות שיוצרות את הרגשות הסותרים).

הזמן המוכר לנו היום, הוא זה שהוגדר בצורה חד כיוונית.

הוא החלטה חד משמעית אחת וכל שחושב שונה הוצא ממעגל ההסכמה – נמחק.

אך בעצם, אי אפשר למחוק (כמו במחשב) – אפשר כביכול להגיד "אצלי זה לא קורה" כמו שהאקס שלי אומר – אך זה שהוא אומר זה לא "עושה" את זה "נכון".

זה רק מוציא ממנו משהו שקשה לו להתמודד איתו –  אך זה לא משנה לאף אחד אחר......... הבלבול – והמחשבה – אני אלוהים – היא נכונה כל עוד היא מוחלת רק על עצמך.......... היא מתחילה להיות בעייתית כאשר מדברים על יותר מאדם אחד ...................

שם נכנסת האלוהים ממין נקבה........................

שם חשיבותה................................................

זה צריך לתפוס את האמת שלה והאמת של כמה ילדים היא מוציאה מהרחם שלה ומלווה אותם במהלך 20 שנה ויותר, עד לבגרות מלאה. כלומר, עד אשר הם עומדים על רגליהם, הם ומוכנים לקלוט את היקום ולקחת אחריות על הקיום של עצמם.