המציאות מחייכת אלי שוב

לפני יומיים הייתי מבואסת לגמרי, המחשב שלי קרס, יום שלישי ערב חג שני, יום קודם שודרג כדי להכיל תוכנה מאוד חכמה של הילדים (DVD, זיכרון וכרטיס גרפי).

זה שדרוג רציני (גם בכסף שאין).

בקיצור, אחרי שבועיים שהיינו כמעט ללא מחשב ובחופש מהלימודים, הילדים טפסו על הקירות.

החברים לא באו והם - שניהם, הנשמות הטובות שלי, בלי לזוז מהבית (כי אין לי אוטו), הצליחו למרות הקושי להתארגן כמו נזירים בודהיסטים.

אז לקראת הסוף, קבלו כסף מהמשפחה לקנות משחקי מחשב שהצריך ממני לשדרג את המחשב כדי שהמשחקים יעבדו.

שדרגתי, המחשב עבד פיקס, יום שני בערב.

יום שלישי, בבוקר, ערב חג. לוחצים על הכפתור... אין מחשב.

מדברים עם הטכנאי – הוא מציע שאנסה לבדוק את החשמלים, כי המחשב עבד יום קודם פיקס.

הלכתי, קניתי כל מה שצריך להחליף כדי שהחשמלים יעבדו טוב.

NIET, אין קול ואין עונה, פשוט התפגר.

אז יום שלישי, ערב חג ובלי אוטו, נאלצנו להישאר עם מחשב מת עד יום חמישי בבוקר, שאז הטכנאי עובד ויבדוק מה קורה.

בקיצור, יומיים בלי מחשב.

יום אחד הם העבירו אותה עם משחק פינג פונג והיאבקות על כריות הספה ולמחרת, אבא שלהם סוף סוף הגיע מסאפרי בטנזניה ולקח אותם.

שם, יש להם את המשחק השני שקנו – EYE TOY  לPLAY STATION- מה אגיד?

איזה כייף להם!

גם אני רוצה.

בקיצור... במהלך הימים האלה היו כמה פעמים שהרגשתי רחמים עצמיים (כמה אני מסכנה!)

היום זה עבר לאופוריה של כייף.

זה התחיל ב-5 בבוקר (מופרעת!).

הלכתי לארוחת בוקר זנית טקסית – אליה התחברתי לגמרי בטבעיות למרות שהיו בה אלמנטים שיכלו לגרום לי לכעס גדול.

אחר כך הדברים התנהלו בכזו זרימה שחזרתי הביתה מצחקקת כנערה בת 16.

אני אוהבת שהדברים מסתדרים. באותו רגע, אני מסתכלת על החיים בכזו שמחה וצחוק!

אני יודעת שהחיים הם לא כאלה, בעיקר בשבועיים האחרונים קרו מספיק דברים שיזכירו לי שהחיים הם לא "רק" כאלה.

אך יום כזה, כמו היום, שגורם לי לצחוק.......................

ואני מסודרת לעוד כמה ימים.