המציאות מחייכת אלי שוב

תודעת העובדה שאני אישה נוכחת אצלי המון המון זמן, למעשה 30 שנה, לדעתי זה המון זמן, אשמח אם תתקנו אותי.

היום נוכחתי בהרצאה של י' אשר תמיד מצליח להאיר את עיני וזה מפתיע אותי מחדש, כיוון שעד שהכרתי אותו חשבתי שיש מעט מאוד אנשים שמצליחים להאיר את עיני.

אולי אני לא דוקטור רשמי מאוניברסיטה מוכרת, אך אני חשה לא מעט כדוקטור של החיים והיום י' נתן לי את התשובה האולטימטיבית לזה.

אכן, לאחרונה אני דואגת להקיף את עצמי בגברים משמעותיים בחיי, שתמיד הצטיירו כמבינים על החיים אך כמספיק צנועים שיגידו, נכון, אולי אנחנו יודעים, אך לא הכול, וגם לך יש מקום בחיים...............

פעם היה לי חשוב ש"גבר" יציין זאת, היום כבר לא.

יש כבר שלושה גברים בחיי, י', ד' וד'.

הם, שלושתם, בין הבודדים שלא מרגישים מאוימים כאשר אני פותחת את הפה ולא סותמים לי אותו עם גיבוב של שטויות לא מבוססות.

לא שזה משנה משהו בחוץ – אך כן, זה משנה בצורה דרמטית משהו בבפנים שלי.

כסיפור על האגם – כאשר הוא סוער – הגלים לא מאפשרים לראות דרכו ויש המולה.

כאשר האגם שקט לגמרי – הוא משמש כמראה – שרואה את המשתקף מהחוץ ואף צלול שאפשר לראות את התחתית עד למעמקים.

הסיפור הזה מאוד דיבר אלי.

אני רחוקה שנת אור מהאמת האולטימטיבית – אך אני קרובה פסיעה של נמלה מהבנה מעמיקה ומתחילת המדרגה הראשונה במעלה ההר המדהים המחכה לי.

שבת נפלאה לכולן/ם!!!!!!!!!!!!!