המציאות מחייכת אלי שוב

לאחרונה, בין שאר הדברים שאני עושה, עלה לי לראש הנושא של הכתיבה שלי.

למען האמת, כפי הנראה, אני עסוקה בדברים האלה (כתיבה, ציור, ביטוי עצמי) שנים רבות רבות, מאז שאני זוכרת את עצמי.

אתמול קראתי סיפור שבני כתב ולאור העובדה שידעתי את התהליך, זה השאיר אותי מהורהרת.

כפי שידוע, בני מוגדר כבעל הפרעת קשב וריכוז.

לאחרונה קבלתי מייל שמפרסם פסיכיאטר בדימוס בארה"ב הטוען שהפרעת קשב וריכוז אינה מחלה.

(קראתי רק את המשפט הקצר מהו טוען, לא היה לי סבלנות לקרוא יותר וגם המחשב לא העלה את הוידיאו קול עם הרצאתו).

היות ואני חיה את התופעה שנקראת א' מאז שהוא נולד, והיות ואני חיה את התופעה ש' (אני) 51 שנה, היום אני יודעת בוודאות שזו תופעה, לא מחלה, אך בהחלט תופעה מיוחדת ולא "מקובלת" (כפי שהילדה לפני יומיים הגיבה לי).

כן, יש מצב כזה "לא מקובל".

עכשיו אני מבינה למה הכוונה.

ואכן, כפי הנראה, אם הייתי לומדת בארץ, גם אני הייתי נמנית אל הקבוצה של ה"לא מקובלים".

ועדיין היום אני נמנית אל הקבוצה הזו.

בכל מקרה, למזלי, למרות שבני נמנה עם הלא מקובלים, לאחרונה הוא הופיע בקטע ריקוד בבית ספר וכל המורות והמנהלת ואפילו מספר ילדים, באו להגיד לו, כמה שהוא רוקד יפה.

ואני בטוחה במיליון אחוז שיש לו את החומר הזה של ה"לא מקובלים".

לפני שבוע הייתה אספת הורים והמורה, שאני אומרת תודה כל יום שיש אלוהים וליאת (המורה של א') נתנה לי להיות עדה לסיטואציה שיש לה עם א'.

היא לא מוותרת לו, עושה את זה בחן מדהים. והיא מצליחה להוציא ממנו את המיטב.

וזה מה שקרה.

הוא היה צריך לעשות משהו בשיעורי הבית, והוא דחה אותה עם תירוצים שונים, והיא לא וויתרה. לאחר חילופי דברים (שלא מבייש אף אדם מבחינה אינטלקטואלית) הוא חזר הביתה (לאבא שלו) התיישב על השולחן והוציא סיפור של ארבעה עמודים (זה היה שיעורי הבית) סיפור מתמונה אקראית בעיתון (שהפך להיות 4 תמונות).

התוצאה הייתה מעתיקת נשימה.

אני בטוחה במיליון אחוז שלעולם לא אצליח להגיע לרמת כתיבה כזו. מילא היכולת המילולית, שזה סיפור בפני עצמו, העומק של הכתיבה, מה שהוא רואה!!!!!!!! אני לא מאמינה שזה יצא לי מהבטן.

אני גם לא חושבת שהוא ממש יכול להעריך את שיש בו.

ולשמחתי, המורה, יוצרת את המרחב שהדבר הזה יכול לצאת החוצה ואני כל כך מודה לה.

אמרתי לה שמבחינתי, אני מודה יום יום שקיימים אלוהים וליאת.

עוד חודש נגמרת שנת הלימודים ויש לנו איתה עוד שנה (מאוד מקווה), אני צריכה להכין לה מתנה מיוחדת שלא תשכח אותנו.