המציאות מחייכת אלי שוב

אני נופלת בתהום, מחפשת אחיזה, נתפסת במשהו, מרימה את המבט ומחפשת מקום איפה לשים את הרגל במקום בטוח יותר כדי להמשיך הלאה.

כך התחיל השבוע שלי. לא תכננתי כלום. יום חמישי פוטרתי מהעבודה האחרונה שלי.

יש לי דברים לא פתורים הקשורים לעבודות. עם כל ניסיון להגיע לסדר, תמיד קורה משהו שמבלגן הכול. עדיין יש פלונטרים פה ושם. כמו שאמי למדה אותי לעשות... להתיר אחד אחד. את הפלונטר הזה עוד לא הצלחתי להתיר.

השבוע קלטתי את מקורות הפלונטר - התחושה שלי -  כאילו מישהו נמצא שם מסתכל מעבר לכתף שלי ואומר: "מה? את לא קולטת שזה מה שאת עושה?"  אני כבר יודעת שזו אני בכל המצבים, ואני חייבת לקלוט מה הסיפור (זה מה שאני אומרת לעצמי כל הזמן), ההבדל שעכשיו אני עושה את זה בקצב לא לחוץ... איך שזה קורה...

תחילת השבוע החל בניחותה, וביום אחד, התהפך כך פתאום. זה המקור לטעויות הנוראיות ביותר. וזה מה שקרה ביעף – תוך יום.

התערבבו לי כמה דברים במקביל.

קודם כל הסיפור הבלתי נגמר עם האוכל של נ'.

הוא אוכל רק צ'יפס ושניצל ואולי אורז לבן (בלי שום תוספות) ונקניקיה. אוכל מאוד מסוים ולא משהו אחר. תרגול של 10 שנים, בניסיון להגדיל את מבחר התזונה שלו הוביל למה שקרה השבוע.

הוא לא עושה לעצמו כל כך בעיה, מבחינתו שניצל וצ'יפס וזהו. אני שונאת את זה.

הוא גדל מצוין, אני מתעצבנת.

בקיצור, אני יודעת, לפחות כך יצא מהחיפושים שלנו, שהוא אוהב קוסקוס.

לדעתי, היום, לאחר שלא עברתי בפעם המי יודע כמה, את מבחן הקוסקוס, הבנתי שהוא שם לי מקלות בגלגלים בכוונה. כמה שהילדים שלי חכמים, חבל על הזמן.

מאחורי עורפי, ההחלטה העיקשת, שאני צריכה לפצח את נושא הקוסקוס, אחרי ניסיונות לקנות קוסקוס מהמוכן שלא עלו יפה.

יום אחד, לא מזמן, ישבתי בתחנת האוטובוס, ליד שתי נשים שדברו על הכנת קוסקוס.

אחת ספרה על הבישול שלה במחמאות רבות. השנייה מסתבר הכירה את יכולתה של זו (כך נתנה לי להבין). אני, במצבים כאלה, לא מחכה הרבה (אני מתה על אוכל ביתי).

יצא ודברו על קוסקוס וכל האורות אצלי נדלקו.  דבר ראשון "את יכולה לעשות לי קוסקוס? אני אשלם!" על אמירה כזו קבלתי תשובה "הבעל שלי לא מרשה". זה לא מסוג האמירות שמפחידות אותי.

הסקרנות שלי לגבי קוסקוס עלתה, לא כל יום יוצא לי לפגוש מישהי שיודעת לעשות קוסקוס.

בכל מקרה שאלתי אותה הוראות והיא אמרה לי "תעשי כך וכך וכך... ויצא לך."

היא הייתה כל כך משכנעת שהלכתי, קניתי מכשיר מיוחד לקוסקוס (זה החלק הפשוט יותר).

ידעתי שעושים אותו מסולת. גם את זה הצלחתי להבין די בקלות.

מכאן, זה הפך למסע בלתי אפשרי.

חיפשתי מתכון רשום של איך עושים קוסקוס באינטרנט – ואז נתקלתי בקשיים.

קודם כל, הרוב עושות קוסקוס מהמוכן (כי יש שם משהו שצריך עבורו מיומנות מיוחדת) שאף אחת מהנשים איתן דברתי, לא יכלו להסביר, אף שכשרואים זה כל כך פשוט.

אם כבר יש מישהי שיודעת, כי ראתה את אמא שלה, היא לא יודעת איך להסביר לאחרת.

ואז גיליתי בעצם שאישה מתקשה להגיד "מצטערת, לא יודעת".

זה מה שאמא שלי אולי התכוונה ל"תהיי צנועה".

היום קרה לי דבר דומה.

בני אתמול חלה בחום גבוה. זה לא מסוג הדברים שאני רגילה אליהם, אני מניחה שיש נשים שכן (עם הבת הגדולה כן היו לי סיטואציות כאלה) אך שכחתי.

הוא חלה בדלקת גרון חריפה שהביאה אותו ל-39.8 מעלות חום.

מעולם לא היה לאף אחד מילדי כזה חום "ברוך השם" עד היום.

בקיצור, קצת נבהלתי, הלכתי למיון של בית החולים והם נתנו לי הורדת חום ואנטיביוטיקה.

הדלקת חריפה באמת והחום מאוד גבוה.

יום אחרי, החום עדיין מאוד גבוה.

אז היום דודה שלי (בת 78) עם קול מאוד תקיף (אף שהיא בעצמה חולה) מצאה דרך להתאושש כדי להשיא לי עצה: "שימי אותו באמבט מים פושרים והחום ירד לפחות במעלה אחת." כיאה לעצות סבתא – עשיתי ללא היסוס ו? .... נייט גמור.

שעה וחצי אחרי שיצא מהאמבט החום נשאר אותו הדבר והייתי צריכה לפמפם אותו בהורדת חום שוב.

המסקנה?!

רק הניסיון מלמד!!!!!!!!

בעניין הקוסקוס – אני אפצח את התעלומה.

בעניין החום... קראתי שוב את הוראות הורדת החום, נתתי לו מינון גבוה יותר של משכך כאבים לפי הוראות היצרן והחום ירד במעלה אחת.

ההקשבה שלי הולכת ומשתפרת.