המציאות מחייכת אלי שוב

אין עלי!!!!!!!!!

אני כל כך גאה בעצמי!

תענוג צרוף!!

השבוע קרו המון דברים שהצביעו על כך שהיחס שלי לדברים משתנה בצורה דרמטית ועל זה אני רוצה לכתוב.

במקום לפרט אילו דברים, הייתי רוצה לציין משהו מהותי.

מאוד היה קשה לי לקלוט איך אני למדה דברים, כי אחד הקשיים האמיתיים, באמת באמת.... שמצאתי את עצמי מקשיבה למה שיש לסביבה שלי להגיד.

באמת להקשיב ואף לעשות.

לא ... הם לא התכוונו להרע לי ... אך יצא רע מאוד, כי אני אבדתי את התמימות שלי.

ועל זה אני רוצה לדבר עם עצמי.

היום קיפלתי כביסה וא' רצה לעזור לי. הוא הקשיב בצורה מדהימה להוראות שא' נתן לו בנוגע לריקוד וכשהגיע לקיפול כסיבה, הוא גילה ששם, הוא לא כל כך מסתדר (טוב, הוא לא עושה את זה בתדירות שהוא לומד לרקוד) ונראה גם שהוא בכוונה לא עושה את זה נכון, כדי שלא אתלבש עליו ואבקש ממנו לקפל כביסה בהמשך.

אני, למרות שאני לא אוהבת לעשות את מטלות הבית, למדתי שמכל דבר שאני עושה אני יכולה לגדול... ולכן לא לוקחת את זה כעונש, אלא כשיעור.

כך אני מקפלת בניחותא, ברוגע והוא, נאבק על חולצה, או על בד מרובע ללא כל קיפול מקשה.

פתאום ... מצאתי את עצמי חושבת... "איך זה שהוא למד צעדים די מורכבים בריקוד, ומתקשה כל כך בלעשות את הפשוט ביותר, כמו לקפל חתיכת בד מרובע?" (דרך אגב, גם לאבא שלו יש את זה).

עם השאלה הזו נשארתי והמשכתי לקפל.

מאוחר יותר, כולם הלכו ונשארתי לבד והתחלתי להרהר על השבוע שחלף.

אמנם יום ראשון נ' היה בסוף מחלה, רגועה למדי. ואז למחרת באמצע היום החלה סופה, סופה אמיתית. א' חלה בדלקת גרון. אמנם לקח לשני רופאים במיון, לקלוט שזו הבעיה, מספר שעות לא מבוטל, שבמהלכם נאבקתי לא לצאת מכלי כאשר כל 5 דקות א' התלונן על משהו (עקב המחלה והכאב והחום... הוא חולה "קשה").

כשנודע מה הבעיה וצוידנו בכמות בלתי אנושית של אנטיביוטיקה ומשככי כאבים והוא קבל את המנה הראשונה והשנייה, החיים החלו להירגע קצת.

אמנם, עדיין, לקח לו שלושה ימים לחזור לעצמו, בינתיים חיים עם "מפלצת". המחלה משנה אותו מהקצה לקצה. (אפילו הרופא במיון אמר שבנים, כושר הסיבולת שלהם שונה).

אפילו האחים שלו סובלים כשהוא חולה. הוא מאוד נוכח... גם כשהוא בריא ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא חולה.

עכשיו ששלושתם יצאו מהבית, נהיה חור שקט ענק... זה כל כך טבעי לי שהם פה, שכשהם לא, חסר לי... אך אני לאט לאט קולטת את מקומי וגם דואגת לרפד אותו בעניינים שלי, זה לא יישאר לעולם הרעש הזה.

גם אני נפרדת מסיטואציה שנגמרת לאט לאט.