המציאות מחייכת אלי שוב

הראשון ליוני זה תאריך טוב להתחיל שלב חדש.

אמנם היום ה-2, אך למעשה ההחלטה נפלה ב-31 למאי.

שבועות הגיע ואיתו הבשורה לשנה החדשה.

התחלתי מסע חדש, כאשר כל שעשיתי עד כה, הפכו לנקודות ציון למה שהיה.

המסקנות עד כה פשוטות למדי:

1.   עשיתי את הצעדים הנכונים למציאת השקט הפנימי שלי.

2.   מצאתי את השקט הזה, בכך שהבנתי קודם כל שעלי לחוות את המציאות כאן ועכשיו, כל שנייה מחיי ואין שום דבר חשוב מעבר לזה שיסית אותי מכך.

3.   ההחלטה להביא שלושה ילדים לעולם הייתה נכונה לגמרי ואני עומדת מאחוריה ב-100% והיא הדבר הראשון במעלה לגבי, כל השאר משני לחלוטין.

4.   עלי לבנות חיים שיתמכו בהחלטה הזו במהלך ה-12 הבאות, עד אשר הילדים יהיו מספיק גדולים לבחור לעצמם את דרכם בחיים, תוך מודעות שיכול להיות שמי מהילדים יבחר להמשיך לשהות במחיצתי פרק זמן ארוך יותר.

5.   עם כל זאת, עלי להבין שברגע שהם יבחרו, אני מוצאת מהתמונה והופכת לשחקן משני לחלוטין, בכלל, במרוצת הזמן מהיום ועד להפיכתם לבני אדם בזכות עצמם, אני יוצאת מהתמונה לגמרי והופכת להיות דמות מהעבר.

6.   והמהות שלי? זה נפרד לחלוטין מהולדת ילדים. אני בחרתי להגיע לגבולות שלי ולעבור אותם, כפי שאבא שלהם בחר לגעת בגבולות פיזיים, אני החלטתי לעבור גבולות רוחניים.

7.   אין לי שליטה על העתיד שלי, יש לי יכולת לשחק עם המהווים שלי באשליה מתוקה שאלה התממשו בעתיד... אולי לא אני, אולי אחרים שיחיו אחרי, אך אני רוצה להיות חלק מהעיצוב של ההמשך ולא החיזוק של הישן.

8.   יש עוד שמעיזים ללכת מעבר לגבולות ה-MIND כאשר הם מסתכנים בכך שלמעשה הם הופכים להיות הקרבנות של השעשוע שלהם (כשהם לא מודעים לכך שזה מה שהם עושים). בגדול, אנחנו לא אלוהים, לא נוכל לעולם להיות.

9.   אלוהים, מבחינתי, הוא/היא אותה ישות שכביכול יצרה את העולם שלנו (כי אנחנו מתקשים לקבל שלא "מישהו" יצר אותנו והכול הוא בעצם שרירותי לגמרי ואנחנו צופים בתיאטרון אבסורד שלעתים אנחנו מצליחים להתערב (ולא תמיד לטובה) ולפעמים אנחנו לא מתערבים ויוצא תוצאה רעה או טובה לא פחות.

אני מאמינה שהדבר הנכון הוא הקשה ביותר, להיות קשוב כל שנייה ולהתחבר לכול שקורה סביב כל הזמן, להחליף תפקידים: פעם להיות השולט, ופעם להיות הנשלט. להיות שם, בכל מצב שנוצר מייד ולהתחבר לחמלה של הדברים כל הזמן.

פעם להיות הגדול מכולם ופעם להיות העניו, הנמלה, החסר ישע.

להחליף תפקידים בהתאם למצב.

להיות חמקמק ולא להיתפס עם התחתונים למטה. ואם כן, לשחק את המשחק עד הסוף ואפילו ליהנות מזה , באמת באמת, לא כמשחק.

אתמול ראיתי ב- TVסוף הופעה (700 הופעות) של אסי וגורי בהיכל התרבות ונדהמתי.

הם כל כך הדור הבא שלנו.

הם כל כך ... אין לי מילים לתאר את שהרגשתי כשראיתי אותם.

זה זה... THANK GOD.

http://www.kenwilber.com/blog/list/1

http://www.notes.co.il/carmel/19318.asp