המציאות מחייכת אלי שוב

נשארתי SPEECHLESS (גם בדיבור וגם בכתיבה).

כל שאני חשבתי ואני יודעת ואני .... אני.... הפך לשולי וחסר חשיבות לחלוטין.

אין לזה הערכה ערכית... אני מרגישה עם זה לגמרי בסדר... לגמרי מבינה שאלה הם החיים ולגמרי משוחררת לעשות כל שמגיע באותו הרגע...

יש לי עדיין קושי עם כך שאין לי תכנון והדברים זורמים ללא שום החלטה, אף שפה ושם, יש. ישנם כמה דברים שקורים, ויש כמה הגיגים ראשוניים, (אני לא יכולה וגם לא רוצה להשתנות לגמרי) וזה לגמרי בסדר מבחינתי.

יחד עם זאת , אני מתחילה להתחבר למקומות שמזמן לא הייתי שם.

אתמול בבוקר, ישבתי ועשיתי משהו שלא ממש תכננתי שאעשה, פשפשתי בעבר שלי (אותו אני מקפידה לשמר, בצורה כפייתית - אף שאין לי שום כוונה לחזור אליו), וזאת, כי פעם המחשב קרס והחלטתי לשמר הכול, ליתר בטחון, במין חשיבות של פולניה מגעילה (שאני לא!, ויודעת שאפילו שאני שומרת, סביר להניח שמעולם לא אגע בדברים האלה שוב, אך חיה עם הדעה המטומטמת "שיהיו שם ליתר בטחון").

בקיצור, החלטתי לעשות לעצמי מצגת עם תמונות העבר שלי ויצא משהו כל כך מוזר, כל כך לא אני היום. כול כך לא נדבק לי לכלום...

אצטרך להמשיך לבחון את הנקודה הזו.

נראה לי שעליתי על משהו חשוב מאין כמותו, ועלי לחפור בו שוב.

למעשה, השמירה היא של שש השנים האחרונות, אותם השנים שהחלטתי לפרק את חיי הנישואים שלי ולראות מה יקרה.

אז חשבתי "יותר מגרוע מזה לא יכול להיות! אולי במעשה הזה אפתח לי הזדמנות?

אם אשאר, זה הולך לכיוון המוות?" כך חשבתי אז ואכן, אני חושבת שצדקתי, אך מאז קרו כל כך הרבה דברים שבכלל בכלל לא צפיתי, עד כדי לשנות את חיי מהקצה לקצה.

והיום, 8 שנים אחרי, אני מסתכלת במראה ורואה... מישהי שאני בכלל לא מכירה, שחלק ממנה נוצרה בעקבות המחלה הארורה הזו – שהיום אני יודעת את שמה, אז לא ידעתי כלל על קיומה.

וגם – בלי שום קשר... הילדים גדלו והחלו להראות את האופי שלהם, וגם קרו כל כך הרבה דברים בלתי צפויים ונכונים, שלא הייתי יכולה לחשוב עליהם אז, ואף לא עכשיו...

כל ההתבוננות על החיים השתנתה מהקצה לקצה, מבלי להכיר את האדם שהייתי קודם לכן.

כעת...

כאשר אני מרגישה שאני רואה "הכול" בצורה לגמרי שקופה ונקייה מכל בלבול, אני יכולה לבחור באמת...

ללא חשש מדבר יותר (אם היה קודם איזה שהוא חשש, כיום הוא נעלם לחלוטין).

זה כל כך טבעי, שהיום אני עושה את אותם הדברים שכבר אז חשבתי שהם נכונים עבורי, וזה קורה לגמרי.

היום קבלתי מאחד מילדי משהו שהוא כתב, סתם כך משום מקום, בלי שאף אחד יבקש ממנו:

"אימה תודה שאת מטפלת בנו ודואגת לנו. את אמא טובה. תמשיכי כך. אימה, את נחמדה, ישרה, חכמה ונבונה. אימא אני אוהב אותך. באהבה. א'"

זה סימביוזה?