מרגישה קלילה לגמרי, כמו נוצה.
מוכנה לחיים, כמו הר חבוט שעומד איתן מפני כל פגעי הטבע.
הוא פה, אף אחד לא יזיז אותו.
ישרטו אותו, יפערו בו בורות, יתלשו ממנו ענפים, אך לא יוכלו למחוק אותו מעל פני האדמה.
הוא שם.
זה עוד לא הסוף, זה רק ההתחלה.
קצת חבוטה, קצת יותר יודעת, קצת יותר מקומטת, אלה הם החיים לא?
אם עראפת ימות בסוף, למרות שהוא חשב שהוא נצחי ואם קלינטון ירד, כולם ברי החלפה, איזה מזל.
לרבין עוד לא מצאנו תחליף, אך יבוא האדם שיגיד את דברו ויעשה גם.
זה רק עניין של זמן.
הגדולה שלו, הייתה גדולה מדי על האנשים הקטנים של חיינו.
מה שהוא ניסה לעשות היה גדול מדי לרוב החברה הישראלית, עובדה.
אבל הוא היתווה דרך, הוא סלל אפשרות, הזדמנות שעדיין קיימת ואפשרית והיא תהיה, למה...... כי זה טבע האדם.
כולנו נצליח בסוף לצאת מהבוץ.
נתנקה, נתמרק ונוציא החוצה את הדברים היפים שבנו.
כל אחד ותורו.
כל אחד ודרכו.
כי לזה נועדנו, בני האדם, להיות מה שנולדנו בשבילו.
להיות בני אדם שלמים, לא נחפש יותר אשמים, נלך קדימה למטרות שלנו, יהיה לנו מספיק משאבים אפילו נוכל להירתם למעשיהם של אחרים, כי נדע שלכל אחד תורו ואין מה להידחק, כולם יגיעו למטרה הסופית ואין מה למהר לשום מקום, ואין מה לפחד שאנחנו לא נקבל את חלקנו בעוגה, כולם, כולם בלי יוצא מן הכלל יקבלו חתיכת עוגה.
ואז, העולם יראה אחרת.
כפי הנראה זה טבעו של עולם, ללכת צעד צעד אל עבר היקום המתפתח, לגדול ולהראות שזה אפשרי.
רבים הראו לנו את הדרך, הגיע תורנו לעשות כן.
לא כי נזכה לתהילה, לא כי נזכה למקום בכותרות ותמונה בעתון או בטלוויזיה, אלא כי נוכל ללכת לישון בשקט, בסוף, כי זכינו לעשות מה שנועדנו להגיע אליו ונגמור את חיינו עם חיוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
